יש משהו חריג כבר בשם יהוד מונוסון. הוא לא מנסה להסתיר את העובדה שהעיר הזאת בנויה משני סיפורים.
יהוד של אחרי קום המדינה אוכלסה בין היתר בעולים מטורקיה ומתימן ובניצולי שואה מאירופה. ב־1950 היא הפכה למועצה מקומית, ב־1995 לעיר. נווה מונוסון התחילה אחרת: אבן הפינה שלה הונחה ב־1953 ביוזמת פרד מונוסון, נדבן ציוני מבוסטון שביקש להקים יישוב קרוב למקום עבודתם של עובדי שדה התעופה בלוד. ב־2003 אוחדו שתי הרשויות, אבל נווה מונוסון ממשיכה עד היום לשמור על ייחוד קהילתי ומינהלה מקומית משלה.
גם על הצלחת אין כאן ניסיון להיות דבר אחד.
יהוד יושבת בנקודת תפר: מצד אחד גוש דן, אזורי תעשייה, משרדים ונתב"ג; מצד שני השדות והיישובים הכפריים שמקיפים אותה. העירייה עצמה מגדירה את המיקום הזה כחיבור בין המרקם העירוני האינטנסיבי לשטחים הפתוחים שממזרח. ודווקא בתוך התפר הזה נבנה במשך השנים אוכל מקומי שיש בו גם פיתה עם שווארמה וגם מטבח שמדבר צרפתית ואיטלקית, גם עוגת שמרים של סבתא וגם כריך שנולד בפודטראק על הדשא.
ברחוב הרצל 7 נמצאת הפינה הלבנה. המקום מזוהה כבר שנים עם שווארמה, פלאפל, חומוס ומנות שמפורסמות בעיקר בזכות נדיבות כמעט מוגזמת. נכון לספטמבר 2026 הוא פעיל, וביקורות עדכניות ממשיכות להופיע עליו; החברה הרשומה בשם “הפינה הלבנה בע"מ” התאגדה כבר ב־1995 באותה כתובת.
שלושה עשורים הם מספיק זמן כדי ששווארמה תפסיק להיות רק ארוחת צהריים ותהפוך לנקודת ייחוס עירונית. לא צריך לקרוא לזה “מטבח עילי”. להפך. אוכל מקומי אמיתי נבנה לפעמים דווקא במקומות שאליהם נכנסים בלי לפתוח תפריט, כי כבר יודעים מה רוצים.
ואז, בסוף שנות ה־90, הגיעה ליהוד תפיסה אחרת לגמרי.
לחם יין נפתחה ב־1999 על ידי רונה פרדיס ודגנית עמיחי. לשתיים לא היה אז ניסיון במסעדנות: אחת הגיעה מעולם התקשורת והשנייה מעיצוב פנים. הן פתחו בית קפה שכונתי קטן במקום שבו ביסטרו מוקפד ממש לא היה דבר מובן מאליו, ובהמשך הוא צמח למסעדה ולבייקרי שמזוהים עם האזור כבר יותר מרבע מאה. נכון לספטמבר 2026 המקום ממשיך לפעול בדרך החורש 4.
יש כאן פרט שקל לפספס. היום בקעת אונו מלאה במסעדות, בתי קפה ומתחמי בילוי. ב־1999 זה נראה אחרת. לכן לחם יין מספר לא רק על שתי יזמיות שהצליחו, אלא על הרגע שבו תושבי האזור הפסיקו לקבל כמובן מאליו שארוחה קצת יותר מושקעת מחייבת נסיעה לתל אביב.
אותו שינוי מקבל אופי אחר לגמרי אצל Ester, מסעדת אסתר בדרך העצמאות.
השף איציק בר סימן טוב מספר שהסיפור הקולינרי שלו התחיל במטבח של הוריו, המשיך דרך מסעדת קלודין ומטבחים באירופה והגיע למסעדה שקרא על שם אשתו, אסתר. אבל החיבור הכי יפה ליהוד נמצא דווקא בחומרי הגלם: המסעדה מציינת שהיא מקבלת תוצרת ממגדלים ומהשדות שסביב העיר, ובהם משפחות סוריאנו, אלגזי וכהן.
וזה מחזיר את יהוד אל המיקום שלה בין עיר לשדה. אפשר לשבת במסעדה עם טכניקות צרפתיות ואיטלקיות, ובאותה צלחת לפגוש ירק שגדל במרחק קצר משם. לקראת סוכות, חג האסיף, החיבור הזה מקבל משמעות יפה במיוחד: לא רק מה מגישים, אלא גם מהיכן הוא הגיע.
סיפור משפחתי אחר מחכה אצל קונדיטוריית מתילדה במקלב 8.
מתילדה הוקמה ב־2009 על ידי יעקב ורונית אונר ונקראה על שם סבתו של יעקב. העסק המשפחתי ממשיך לפעול גם ב־2026, עם עוגות, קישים, עוגות שמרים, לחמי מחמצת ומאפים שנאפים במקום, ובימי שישי גם אוכל מוכן.
דווקא השם הוא מה שהופך את המקום למעניין בתוך הסיפור העירוני. הרבה עסקים מנסים להישמע בינלאומיים; כאן בחרו בשם של סבתא. בעיר שנבנתה ממשפחות שהגיעו ממדינות שונות והביאו איתן שפה, מתכונים והרגלים מהבית, יש משהו כמעט מדויק בקונדיטוריה מודרנית שמציבה את הזיכרון המשפחתי מעל הדלת.
והדור הבא של יהוד כבר לא בהכרח פותח מסעדה עם ארבעה קירות.
מטבחוצ נמצא בכיכר הווטרנים ונולד ב־2023 מהחלום של לירון אלון, בן העיר. אלון סיפר אז שהוא נולד וגדל ביהוד, חלם על בישול כבר בבית הספר, למד מסעדנות ועבד במשך שנים בתחום לפני שהחליט לצאת לעצמאות דווקא כאן. השם “מטבחוצ” נולד מהרעיון להגיש אוכל בחוץ, על הדשא ובאוויר הפתוח, במתכונת של פודטראק שלא הייתה שכיחה בעיר קודם לכן. גם בספטמבר 2026 העסק פעיל.
וזה אולי השינוי הכי מעניין בסיפור. פעם אנשים הגיעו ליהוד כי המדינה או מקום העבודה הביאו אותם לכאן. היום בן העיר יכול לבחור להישאר, לקחת כיכר מקומית ולבנות בה עסק שהוא לגמרי שלו.
במובן הזה, השולחן של יהוד־מונוסון דומה לעיר עצמה. הוא לא אחיד. יהוד נושאת איתה זיכרון של משפחות מטורקיה, תימן ואירופה; נווה מונוסון נולדה סביב קהילה אחרת; השדות עדיין נמצאים מעבר לקצה הבנוי, ובתוך העיר כבר צמחו ביסטרו, קונדיטוריה ופודטראק.
למתכון של סוכות בחרנו לחזור דווקא לשכבה הוותיקה הזאת.
אין “מתכון רשמי של יהוד”, והמנה הבאה אינה מתכון היסטורי מתועד של העיר. היא בהשראת השורשים הטורקיים של חלק ממשפחותיה הראשונות של יהוד, ובהשראת סוכות כחג של סירים גדולים ואירוח: בצלים ממולאים בבשר, אורז, עשבי תיבול וצנוברים, שמתבשלים לאט ברוטב עגבניות ורימונים. הקשר לקהילה הטורקית בעיר מתועד בהיסטוריה המקומית; המתכון עצמו הוא פרשנות חגיגית עכשווית.
מצרכים
8–10 בצלים בינוניים
500 גרם בשר בקר טחון
¾ כוס אורז, שטוף היטב
1 בצל קטן קצוץ דק
⅓ כוס פטרוזיליה קצוצה
2 כפות נענע קצוצה
3 כפות צנוברים
1 כפית פפריקה מתוקה
½ כפית כמון
¼ כפית קינמון
מלח ופלפל שחור
2 כפות שמן זית
לרוטב:
400 גרם עגבניות מרוסקות
2 כפות רסק עגבניות
2 כפות רכז רימונים
1 כף דבש או סילאן
2 כוסות מים או ציר
מיץ מחצי לימון
מלח ופלפל שחור
2 כפות שמן זית
אופן ההכנה
קולפים את הבצלים, חורצים כל אחד לאורכו עד המרכז בלבד ומבשלים במים רותחים כ־12 דקות, עד שהשכבות מתחילות להתרכך ולהיפרד. מוציאים, מקררים ומפרידים בזהירות לגלדים.
מערבבים בקערה את הבשר, האורז, הבצל הקצוץ, עשבי התיבול, הצנוברים, התבלינים ושמן הזית.
מניחים מעט מהמלית בקצה כל שכבת בצל ומגלגלים לגליל קטן. לא ממלאים בצפיפות, משום שהאורז יתנפח בבישול.
מערבבים את כל חומרי הרוטב ויוצקים מעט ממנו לתחתית סיר רחב. מסדרים מעל את הבצלים הממולאים בצפיפות, כשהתפר כלפי מטה, ויוצקים את יתרת הרוטב.
מביאים לרתיחה עדינה, מכסים ומבשלים על אש נמוכה כשעה. אפשר להעביר לאחר מכן לתנור שחומם ל־190 מעלות לעוד 20 דקות ללא מכסה, עד שהבצלים מקבלים קצוות מקורמלים והרוטב מסמיך.
מניחים את הסיר במרכז שולחן הסוכה ומפזרים מעל עוד מעט פטרוזיליה וצנוברים קלויים.
ובערב חג, כשהאוויר כבר קצת פחות חם, יש משהו מתאים במיוחד לעיר הזאת בסיר שבו כל גלד שומר על הצורה שלו אבל הכול מתבשל יחד. אולי זו אפילו דרך טובה לחשוב על יהוד־מונוסון עצמה: לא למחוק את הסיפורים השונים, אלא להשאיר לכל אחד מהם טעם משלו בתוך אותו שולחן.
בחג ובחול המועד שעות הפעילות עשויות להשתנות.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
