שורד השבי עומר ונקרט בכיכר החטופים, הערב [שלישי]:
״ב-7 באוקטובר 2023 נחטפתי על ידי מחבלי חמאס מצומת רעים. הוחזרתי לפני כארבעה חודשים משבי החמאס לאחר 505 ימים. 505 ימים שבהם שהיתי מתחת לאדמה, במנהרה צרה, קצרה, נמוכה וחשוכה.
בשביעי באוקטובר יצאתי עם חברתי הטובה קים דמתי ז״ל לחגוג במסיבת הנובה. לרקוד להשתחרר ולהנות בגבולות המדינה שלי. בסביבות השעה שמונה בבוקר לאחר שעברתי תופת במיגונית בוערת שנזרקים אליה רימונים ללא סוף, מחבלים אכזריים הפשיטו את בגדיי, קשרו את ידיי והכניסו אותי לטנדר ומשם תוך כשעה הגעתי אל מתחת לאדמה עד יומי האחרון בשבי. מתחת לאדמה פגשתי את ליאם. ילד צעיר בן כשמונה עשרה מקיבוץ רעים שנחטף ממיטתו עם פצע יריה מדמם.
לאחר כשלושה ימים, זו הפעם הראשונה שאני וליאם יכולנו לדבר. אני זוכר שהוא אמר לי ״תהיה חזק אחי״ הסתכלתי עליו והבנתי את זה, הבנתי שבשבילו עלי להיות חזק. מיד התרוממתי מהקרקע, לחצתי את ידו הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו- ״אל תאבד תקווה, בסוף נחזור הביתה״
ומשם הימים עברו, ליאם חזר הביתה, שהיתי 197 ימים לבד ולאחר מכן שמונה חודשים עם טל שוהם ששוחרר איתי, ועם גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד שעדיין שם. בכל רגע ורגע היו מספר דברים שהובילו אותי ואת דרכי שם.
הדבר הראשון – ההבטחה לליאם, לא לאבד את התקווה שלי. דרשתי את זה ממנו וידעתי שעלי לעמוד מאחורי מילותיי. הדבר השני – הדרך הזו ארוכה, קשה, אני בהמון סבל וכאב רצוף. אך בסוף הדרך? המשפחה שלי נמצאת, החופש שלי נמצא, השמיים יפרשו שוב מעליי. ולכן דאגתי להרים את הראש בכל רגע ורגע שם ולא ליפול בדרך הזו. הדבר השלישי – הוא הוקרת תודה והכרת הטוב. במהלך שהותי בשבי ידעתי להסתפק במועט, בדברים הקטנים. בירכתי על כל ביס, על כל רגע שבו הרגשתי קצת יותר נעים, ועל כל רגע צחוק קטן עם השבויים הנוספים שאיתי. אמרתי תודה בכל שעה ביום מחדש על כך שאני עודני חי!
גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד ועוד 48 חטופים עדיין נמצאים בשבי החמאס. עדיין חיים סיוט מתמשך בכל רגע ורגע, עוברים תופת בלתי נגמרת ומתעצמת, מורעבים, מושפלים, אומללים וזועקים את זעקתם לחזור אל החופש בחזרה. אני עומד כאן היום – ואני הזעקה שלהם! אני צועק את כאבם ואת תחנוניהם לחזרה הביתה!
אני רוצה להגיד מכאן תודה רבה לכל מי שנמצא כאן היום ופוקד את הכיכר בכל יום, אני רוצה להגיד תודה לכל עם ישראל על התמיכה בי במשפחה שלי ובכל החטופים שעדיין נמצאים שם בעזה! אני רוצה להגיד תודה לכל החיילים שיצאו להלחם בקרב על חזרתי הביתה ועל הגנת המדינה שלנו.
אני רוצה להנציח ולזכור את כל הנופלים במערכה הזו ספציפית ובכל מערכות ישראל ככלל.
אני רוצה להזכיר לכולם שיש עדיין 50 אחים ואחיות של כולנו עדיין בתופת של חמאס. זוהי חובתנו לעשות ככל שביכולתינו להשבתם הביתה. החזרת החטופים זה צו השעה! ואני רוצה שתמיד תזכרו- כל עוד השמיים מעליכם, החופש קיים בחייכם, המשפחה או אנשים שאוהבים אתכם ואהובים עליכם נמצאים לידכם. אתם יותר מבסדר! את כולם – עכשיו!״
◼️ הצטרפו לחדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן
■ הצטרפו לחדשות מלחמה בישראל חרבות ברזל בווטסאפ לחצו כאן
