בימים בהם הרחובות ריקים, החנויות סגורות ורוב אזרחי ישראל מכונסים בבתים, בבסיס פיקוד העורף שליד רמלה אין רגע של מנוחה. ארבעת החמ”לים שלו ואנשיו עובדים ללא הפסקה בשביל לתת מענה וסיוע לציבור. כתבתנו הצטרפה לחמ”לי הקורונה כדי לנסות ולהבין איך שומרים בכל זאת על קשר קרוב, בתקופה בה חובה לשמור מרחק, ומה קורה כשהחזית נמצאת בעורף.
יום שישי, שעות ספורות ממש לפני כניסת שבת, במהלך עוד משמרת אופיינית בחמ”ל הדיגיטל, אם אפשר בכלל לקרוא כך למה שקורה כאן בתקופה האחרונה. בין רצף השיחות והפניות, הודעה אחת מדאיגה משכה מיד את תשומת הלב של אחת החיילות.
“קיבלנו מייל מאדם מבוגר. קריאה לעזרה. הוא כתב לנו שכל החיים הוא עבד, ומעולם לא היה נזקק, אבל עכשיו אין לו כסף והוא לא יכול לעשות קניות”, נזכרת סא”ל שירן שמחי, ראש ענף הסברה, “הוא כתב”, היא ממשיכה ולרגע טון הדיבור שלה הופך איטי ושקט יותר, “שלא יתפלאו אם יבואו לדירה שלו עוד כמה ימים ויריחו ריח מוזר”.
תוך דקות ספורות כל מי שיכול וצריך לעזור נכנס לתמונה. “טוראי שחף כלף, החיילת שקיבלה את הפנייה, פנתה ישר לרשות המקומית שלו, כדי שישלחו אליו עובדות סוציאליות. כשהבינה שזה לא מתאפשר במידי, היא התקשרה למשטרה כדי לדווח ולוודא שידאגו לו. אחרי זה כמובן היא חזרה ובדקה שהנושא בטיפול. אנחנו תמיד סוגרים מעגל – לא עוזבים אף אחד עד שהכול מטופל”.
“זה המאני טיים שלנו”, מכריזים כאן בתמציתיות אופיינית, וסא”ל שמחי מהנהנת: “אנחנו מתכוננים לאירועים כאלה כל הזמן וזה בדיוק התפקיד שלנו”. כבר חודש ימים שהיא לא חזרה הביתה, למשפחה שמחכה לה. “במהלך היום לא שמים לב לזה, עסוקים בחירום, אבל אז סבתא מתקשרת ופתאום מתפרקים”, היא מודה בכנות.
במשבר הנוכחי, השאירו בפיקוד העורף במגירה את תוכניות החירום הרגילות, הגרפיקות והמסמכים הנצורים, ובמקומם פתחו בתוכנית חלופית המותאמת למאבק בנגיף הקורונה.
מהקמת מוקד מד”א נוסף תוך שש שעות בלבד, דרך הסבת חיילי תקשוב למוקדני שיחות, ועד להקמת פורטל חירום דיגיטלי לאומי חדש לחלוטין המנגיש את כל המידע לאזרחים בצורה הכי ברורה שיש, ומופעל מהחמ”ל הראשון אליו הגענו. חלל החדר עמוס במסכים ובחיילים שהקלידו ברצף. חלקם מנסחים מחדש מסמכי תקנות, כך שיהיו ברורים לכל קורא, וחלקם עונים לשאלות בפייסבוק, באינסטגרם או במייל.
“נכון שזו לא בדיוק מערכה שנערכנו אליה, אבל רוב המפקדים כאן כבר חוו מבצעים ויודעים בדיוק מה לעשות”, מצהירה סא”ל שמחי. רק לפני שלושה שבועות היא לקחה חלק בפתיחת ‘פורטל החירום הלאומי’, שמאגד את כל המידע עם השאלות הכי רלוונטיות, בכתב, בסרטונים ובשפות שונות, עברית, ערבית, אנגלית, רוסית, אמהרית ואפילו בשפת הסימנים.
“המטרה של האתר החדש היא להנגיש מידע, כך שכל אחד יוכל לברר בקלות אם מותר לו לפתוח את העסק שלו, או אפילו אם הוא יכול ללכת להורים לליל הסדר”, מסבירה רס”ן ליטל כהן, מפקדת הפורטל, “השאיפה שלנו היא להיות כמה שיותר מהירים ורלוונטיים. שכשמכריזים על תקנות חדשות בשמונה בערב, להיות כבר מוכנים עם כל המידע העדכני באתר, בצורה שתהיה ברורה לכולם”. 20 מטרים משם, מוקף בבטונדות גבוהות, נמצא האולפן שידור. מכל עבר ניתן לשמוע לחישות, ומידי פעם קריאות “שקט, מצלמים”. הוא הוקם על מנת לאפשר לפיקוד העורף בעת מלחמה “להשתלט” על ערוצי הטלוויזיה ולשדר הנחיות לציבור. בימי הקורונה משמש המקום לצילום ועריכת סרטוני הסברה לפורטל ולרשתות. בזמן שהמצלמות סביבנו פועלות, בחדרי עריכה כבר עסוקים בכתוביות ובפינישים של הסרטון האחרון, ואחרים סוגרים תסריטים ותיאומים לקראת הסרטון הבא.
בצד השני של הבסיס, ניצבים שלושה אוהלי ענק של מוקד 104. בכל אוהל כזה 50 עמדות של מחשבים וטלפונים. כאן, בין ים הכומתות הכתומות, ניתן להבחין לראשונה גם בצבע יוצא דופן – טורקיז. מהצד הן נראות אולי כמוקדניות ותיקות ומנוסות, אבל מסתבר למעשה שמדובר בחיילות “צעירות”, מקורס מפקדות ומדריכות תקשוב.
“הגענו לכאן יום לפני סיום הקורס שלנו”, מספרת טוראי נועם בבייב, “בהתחלה אולי קצת לא הבנו למה אנחנו פה, אבל זה השתנה בשנייה שדיברנו עם אדם מבוגר, שלא היה לו איך לקנות את התרופות להן הוא זקוק. בזכות הטיפול שלנו, קנו לו את מה שהוא היה צריך”. “כל החיילות עוברות תדריך וחפיפה, וכבר יכולות לענות לאנשים”, מציינת סגן הדר זכריה, קצינת מוקד המידע. “אם יש משהו, אפילו הקטן ביותר, שהן לא יודעות או בטוחות, הן שואלות את הסגל הוותיק יותר שנמצא כאן גם. כשיש עדכונים בהנחיות אנחנו עושים תדריך נוסף, כדי שכשאזרחים יתקשרו להבין מה השתנה…
