שנים רבות לקח לש׳, תושב נס ציונה ובעלים של פינת חי לשתף את מה שאירע עליו. בפוסט חושפני הוא אזר אומץ וסיפר כי עבר אונס בילדותו. לפני כשבועיים במהלך וויכוח קולני עם גננת בגן ילדים, הוא טוען כי היא גיחכה על האונס שעבר. “האם אתם הייתם רוצים שילדיכם יחונכו ע”י נשים שמעודדות אונס?”.
ש׳ חשף את הסיפור ברשת החברתית: “הרבה זמן לא כתבתי פה פוסט של מה קורה איתי ומה עובר עלי בשנים האלה. לקח לי המון זמן לאזור אומץ ולפתוח. אחרי מחשבות ובירורים עם עצמי אם כדאי/לא כדאי, החלטתי לחשוף את עצמי ולספר לכם את הסיפור האישי שלי. שמי ש׳ וואני, כן אני, עברתי אונס שהייתי ילד קטן. לא ידעתי שזה בכלל אונס. לא גיליתי לאף אחד מה עבר עלי, גם לא להורים.
הייתי לבד בכל הסיפור הזה. לא יודע אם זה מתוך פחד של “מה יחשבו עלי” או שלא ידעו יותר מידי פרטים וארגיש מושפל.. במשך שנים שמרתי בבטן, לא הצלחתי להתקדם בכלום! מכל מסגרת העיפו אותי, הייתי רק במחשבות על מה שהוא עשה לי ולמה דווקא לי זה קרה”.
ש׳ הוסיף: “הרגשתי אשם, הרגשתי לא יוצלח, הרגשתי שזה תופס אותי ומחזיר אותי אחורה כל פעם מחדש. הבנאדם הזה כאילו הרס לי את השנים שהיו ואת השנים שיהיו. לקח זמן עד שפתחתי את הסיפור בפני הוריי. הם כמובן עמדו לצידי ועדיין, אין עליהם בעולם! והנבל כמובן ריצה את עונשו בכלא בתקופה הכי קשה שעברה עליי מצאתי נחמה בחיות. החיות שאני מגדל זה בין הדברים הבודדים (אם לא היחיד) שהצליח להרגיע לי את הנפש וקצת לחלץ אותי מכל הרוע הזה.
אחרי שנים שגידלתי חיות מכל סוג בבית שלי, ניתנה לי ההזדמנות והזכות גם לעבוד ולהתפרנס מזה. כיום אני בעלים של פינת חי שעובדת עם בית ספר (“טבע הדברים” בנס ציונה) וככה אני עוזר לילדים גם ללמוד על בעלי החיים, להרגיש אותם ולתת להם את האפשרות שבעלי החיים יעזרו להם כמו שהם עזרו לי.
היום כשאני כבר אחרי זה, בונה את עצמי ומשתדל בכל כוחי לדלג על התקופה הקשה שהייתה לי וגזלה זמן לא מועט מחיי. יש אנשים שחושבים שהם יכולים לדבר על זה מתי שבא להם, ועל כל פיפס קטן לרקוד על הסיפור הזה. שלא משנה כמה התקדמתי בחיים זה צלקת, צלקת שאי אפשר להעלים. לפני שבועיים היה לי ויכוח עם גננת (שהיא גם בעלת הגן יש לציין…) מגן הילדים הצמוד לפינת החי.
תוך כדי הוויכוח היא גיחכה על האונס שלי ליד כל הסייעות שעובדות שם. כל זה כי הם רוצים לקחת ממני את פינת החי שמסופחת לבית הספר, כדי לספח אותה אליהם. לקחת ממני את כל מה שיש לי, כל מה שעבדתי עליו בשנים האחרונות, ויותר מזה? התרופה לכאב שלי. כמובן שהגבתי, ובהמשך אותה גננת נכנסה עם בעלה לפינת החי שלי והתחילה לפתוח לי את הכלובים של החיות כדי שיברחו, וברגע שסגרתי את אחת הדלתות של הכלובים היא ובעלה קפצו עליי ותקפו אותי באלימות פיזית, ומן הסתם שהגבתי כמה שיכולתי בהגנה עצמית. כשהמצב הגיע לידי המשטרה אותה גננת אמרה לשוטרת:”מגיע לו שעבר אונס ואני אמשיך להגיד את זה. לא מצטערת!” והיום, כשבועיים אחרי המקרה, היא והבת שלה (גם גננת), שלא אזכיר את שמן, שוב צוחקות על ה”אונס”.
ואני תוהה עם עצמי, אשת חינוך (גננת) ראויה שיהיו אצלה ילדים? האם אתם הייתם רוצים שילדיכם יחונכו ע”י נשים שמעודדות אונס? אישה שחושבת שאונס זה דבר פשוט, ומעודדת אונס כעונש. תחשבו טוב על הילדים שלכם. שמרו על הילדים שלכם! אישה שאלימה מילולית אין לדעת מה לצפות ממנה”.
