כשהגעתי לעיר לפני קצת יותר משנה חיפשתי מקום שקט לשבת בו. פניתי למכר שמיד שלף מהמותן תשובה, כאילו חיכה שאשאל "לכי ללול בהרצל, כולם יושבים שם, האווירה סבבה, המקום פינתי, אוכל נחמד ואחלה קפה". הקשבתי לו ושמתי פעמיי למקום שהיה בדיוק כפי שתיאר: פינתי, נחמד, אוירה סבבה. עם יד על הלב, הלול קצת שונה ממה שאליו הורגלתי בעיר אשדוד שם התגוררתי עד לא מזמן, עיר שהפכה ליעד קולינארי המשופעת במסעדות שוקקות חיים: העיצוב החזותי מושקע ביותר, כך גם המנות, צבעוניות ועשירות, המחיר כמובן בהתאם. שם, אגב, משקיעים מאוד במתחמים קולינאריים – ומשאירים את ההוצאות של התושבים בעיר, דבר התורם בסופו של יום מאוד לכלכלת העיר.
באותו היום ביליתי בלול במשך מספר שעות, המלצרים היו אדיבים מאוד, מהר מאוד הבנתי שמדובר בצוות שנבנה כמשפחה, עם המון אהבה ללקוח ומלא, מלא נשמה. מאז אגב, ביקרתי במסבאה השכונתית עוד פעמיים או שלוש ובכל פעם שהייתי שם המקום היה הומה, הקהל היה מגוון, צעירים לצד מבוגרים, חלקם בחולצות מחויטות, חלקם בנעלי אצבע, תל אביב סטייל במרכז רחובות.
אלא שבשבוע שעבר נפל דבר. סטטוס בפייסבוק בעמוד של הלול הסב לי צער. "חברים, חברות, לקוחות, משפחה, צוות הלול לדורותיו וסתם עוברי אורח, הפוסט הזה מיועד לכולכם" – ואני כבר הבנתי. הבנתי שתם עידן. "אחרי 9 שנים נפלאות ומלאות באנרגיה, שמחה ונשמה משפחת הלול נאלצת לבשר לכם שחודש ינואר יהיה החודש האחרון של המסבאה השכונתית האהובה עליכם, 31/1/2018 יהיה היום האחרון של פעילותנו. במעמד זה אנו רוצים להגיד תודה לכל אורח ועובר אורח וכל מי שכף רגלו דרכה אצלנו, הייתם איתנו בחורפים, בקייצים, בחגים, במסיבות ובסתם ימים רגילים", נכתב. כמה חבל, חבל, חבל.
"אי אפשר לסכם 9 שנים של פעילות בפוסט אחד אז גם לא ננסה יותר מדי פשוט נזמין אתכם ליהנות מהחודש האחרון ולומר שלום בעצמכם", הוסיפו וציינו כי על מסיבת פרידה ידווחו בהמשך (אגב, יום ראשון, 20:30) רבותיי, אתם קולטים שהלול נסגר? הדבר שהעציב אותי יותר מכל הוא תגובות מהסביבה, הרגשתי כאילו אני חיה במעין בועה. "את מדברת רק על הלול?" שאלה חברתי בתמיהה, "תפקחי עיניים, העסקים ברחובות נסגרים בזה אחר זה והמצב עגום, בעלי העסקים לא מצליחים לגמור את החודש, הם מעדיפים לסגור ולא ליפול לבור כלכלי עמוק יותר", היא הבהירה. ותאמינו לי, היא מבינה משהו מהעולם הזה. לא ברור לי איך דווקא בעיר בה הרמה הסוציואקונומית כה גבוהה והאנשים כה משכילים ואיכותיים, עיר שיש בה הכל (טוב, חוץ מים) העסקים הקטנים והבינוניים סופגים מפלה אחר מפלה? מישהו שם למעלה חייב לשים לב לנתון המרגיז הזה סוף ולהושיט יד לאותם עסקים ובעליהם. רבותיי, אסור לעסקים לקרוס, אסור לאנשים ליפול. זהו צו 8 לקברניטי העיר להתעורר לפני שאפקט הדומינו יהא בלתי ניתן לעצירה. אני את שלי אמרתי.
שבת של ישועות וכוחות לאנשי העסקים בעיר,
בריאות איתנה לכל חולי עמו ישראל
ליזה
