מה צריך בסך הכל בן אדם בשביל לחיות? כיכר אחת של לחם, כד אחד של יין, מיטה לישון בה ומספרה פעילה.
לחם הקפאנו במקפיא. יין נשאר מליל הסדר .רק השיער על הראש ,הגבות והנחיריים צמח פרא בשבועות ההסגר של הקורונה. אמש התבשרנו, קבלנו הנחה על התנהגות טובה, אפשר לבקר במספרה. יש!! השכם בבוקר יוצאים(רעייתי שתחיה) המצרפת גם אותי לאירוע. מחכים בתור מחוץ למספרה. הוכחה שלמספרה יש חשיבות כמו לאיקאה.
מתרווח על הכיסא. הגלב עוטף אותי ביריעת בד שחור, זורק מבט על הרעמה הבן-גוריונית שצמחה לי. המזמרה מופעלת. מפגש בין המכונה השחורה לבין השיער הלבן יוצר רחש לחש, בין שני ידידים הנפגשים ולוחשים זה לזה, כמה טוב להיפגש שוב. קווצות שיער נושרות מראשי כאילו היו פתיתי שלג. ראשי חוזר לצורתו המוכרת. לו היו אומרים לי לפני חודשיים שאתגעגע לספר הייתי מסתכל ברחמנות על המדבר. המפגש אפשר לי רבע שעה של שגרה. רבע שעה של תקווה שבקרוב נשוב אל השפיות, אולי שונה ממה שהייתה אך טוב לשוב אל השגרה. כי מה צריך בסך הכל בן אדם? 100 מטר הליכה, כפפות למנוע הדבקה, גל לשטיפה וסגר לליכוד המשפחה. ואהבה, אהבה כל הזמן.
