"נו, את מיליונרית?", שאלה אמי מהעבר השני. "אפילו לא בדקתי את הטופס", צחקתי. עשרים וארבע שעות קודם חייגתי אליה בהתלהבות וסיפרתי לה שאחרי שנים רבות שלא שלחתי טופס לוטו משהו קרא לי לעצור אצל הגברת הנחמדה מהבוטקה שבין רחוב אחד העם ליעקב – ולמלא טופס.
'סליחה, מתי ההגרלה הבאה?', שאלתי והיא ענתה בחביבות 'הערב'. הגברת שאלה 'איזה טופס תרצי?' ואני הבטתי בה ובכלל לא ידעתי מה עליי לענות. מהר מאוד התעשתי וסיננתי לחלל האוויר "תני לי לוטומט". 'של כמה?' היא שאלה ואני אמרתי לה "של כמה שיש", באמת שאני לא מבינה דבר בענייני הלוטו. 'אז 64?' היא שאלה ועניתי בחיוב. נו, שיהיה. להערכתי מאז שהייתי קטנה לא שלחתי שום טופס ואת כל מה שהצלחתי להשיג בחיי – השגתי בעבודה קשה, בהתמדה ועם ראיה ברורה לעבר היעד. זה לא שאלת המזל לא ביקרה אצלי כמה פעמים בהקשרים שונים, אלא דווקא שם, במקומות שאחרים אולי מתמכרים להם, לא שמתי את פעמיי ולכן מעולם לא ביקשתי לזכות בלוטו – זה מעולם לא היה חלומי.
בלי קשר ללוטו (ולא, עוד לא בדקתי את הטופס) כבר שנים שאני מרגישה מיליונרית. זה לא קשור לחשבון הבנק, למשכורת החודשית או לדו"חות המע"מ שאני מגישה. זה קשור למציאות הקיומית שבה אני עומדת על שתי רגליים, כל בוקר מודה לאל שהחזיר בי נשמתי בחמלה רבה אמונתו, מודה על הרגע, על הקיים ועל ההזדמנות להמשיך לחיות. וזה לא מובן מאליו. האמינו לי, רק אדם שעבר משהו בחיים האלה, שספג מכה או שתיים, שהיה מחובר למכונות, שליבו פועם בזכות קוצב, שביקר לא אחת בבית החולים, או שהיה נתון לחסדים של אחרים, שראה אנשים אחרים מסיימים את חייהם טרם זמנם, שראה כאב ויגון וצער או קושי ומכשולים – יוכל להסכים איתי שאדם שיש לו בריאות הוא מיליונר, אדם שיש לו אמת הוא מיליונר, אדם שיש לו כוח להשפיע לטובת הכלל ולעשות טוב למען האחר – הוא מיליונר.
בחלוף השנים הכרתי אנשים שהיו על גג העולם, שביתם רוהט במיליונים ורק כסף יש להם עם דגש על המילה רק. בריאות – אין להם, משפחה – אין להם, מילה – אין להם וגם החברים הכי קרובים שלהם אומרים להם 'בוקר טוב' בגלל הכסף ולא בגלל הנשמה הטובה. בשורה התחתונה, ואת זה אני תמיד אומרת: בריאות היא עושר אמיתי ולא חתיכות של כסף וזהב.
נ.ב
עוד לא בדקתי את הטופס. אעשה זאת בהקדם.
