שיחה אישית עם המסרקת והמאפרת הבינלאומית, נורית בנימין

שיחה אישית עם נורית בנימין (44), מאפרת ומסרקת ידועה בארץ ובעולם מזה 30 שנה. היא החלה את הקריירה המפוארת שלה במספרה בנצרת עלית, כשהייתה נערה – ומאז התפתחה והפכה לשם עולמי בתחום. נורית גרושה, אם לשתי בנות – אודל בת ה-11 ואוריה בת ה-9 עמן היא מתגוררת באשדוד.

איפה גדלת? איזו ילדות הייתה לך?

"גדלתי בנצרת עילית, ילדות לא פשוטה. אמא שלי ז"ל עבדה מאוד מאוד קשה בניקיון כדי לא להחסיר לנו שום דבר, אבל תמיד גידלה אותנו בכבוד, בצורה הכי חמה ואוהבת שיש, ילדות עם הרבה אהבה. גם כשלא היה חומר – הייתה אהבה. אבא שלי היה פחות בתמונה, היום אנחנו בקשר טוב ומכבד".

חלום ילדות שטרם הגשמת?

"האמת היא שהחלום שלי היה תמיד להיות מסרקת ומאפרת – את זה הגשמתי. החלום השני, להיות אמא לחמישה ילדים – יישאר בגדר חלום".

מי / מה השפיע עלייך עם השנים?

"רק אמא שלי – בכוח שלה, בכבוד שלה, היא הייתה אישה מאוד עוצמתית. הייתי מסתכלת עליה ומתפעלת מאיך שהיא מתמודדת. היא פשוט הייתה לביאה. היום אני מגלה את זה בעצמי".

למי את דופקת חשבון?

"לילדות שלי ולנשמה של אמא שלי".

אישיות שאת מעריצה ולמה?

"זה יישמע קישטי אבל הבנאדם שהכי הערצתי הייתה אמא שלי. אין לי אישיות אחרת".

עם מה קשה לך להתמודד?

" עם חוסר צדק".

מה מוציא אותך מהכלים?

"צבועים"

למי היית מחטיפה סטירה?

"להרבה אנשים שנפגעתי מהם"

למי קשה לך לסלוח?

"לאדם שהלכתי איתו כברת דרך ולא היה שם ברגע שבאמת הייתי צריכה את הגב שלו".

ממה את פוחדת?

"שלא אהיה אמא מספיק טובה לבנות שלי, שלא אהיה המשענת שלהן, שלא אעשה טעויות בדרך".

מה את לא אוהבת לעשות?

"אוהבת לעשות הכל"

מהו היחס שלך לכסף?

"צריך כסף בחיים, הוא עוזר לנו להתקיים, אבל הוא לא מנהל אותי בחיים. מעולם כסף לא ניהל אותי".

מה נותן לך תחושת ביטחון?

"הביטחון שלי זה שאני בבית עם הבנות שלי ואני יודעת שהכל בסדר איתן, אז אני מרגישה בטוחה לחלוטין"

מה הדבר שהכי פחות אנשים יודעים עלייך?

"שאני מאוד רגישה"

אם היית יכולה להיפגש עם אדם מהעבר שלך – עם מי היית נפגשת ומה המשפט שהיית בוחרת להגיד לו/לה?

"כמובן עם אמא שלי. הייתי אומרת לה: 'אמא, תודה שגידלת אותי ככה'"

מה המכה הכי גדולה שספגת בחיים?

"כשאמא שלי נפטרה, לפני 8 שנים. אני זוכרת את הרגע הזה כמו אתמול. כשאוריה נולדה, הייתי אמורה לעשות סעודת הודיה בנתיבות ואמא שלי הייתה צריכה לבוא מנצרת עילית ולהישאר אצלי. היא התעקשה לחגוג לי יומולדת 4 ימים לפני המועד שלי. היא אמרה לי: 'אנחנו חייבות לצאת למסעדה במוצאי שבת'. אמרתי לה: 'אמא, עוד יומיים יש לי בנתיבות סעודת הודיה, נחגוג שם' והיא ממש התעקשה. אמרה 'שלך – זה שלך, ושל אוריה זה של אוריה'. אמרתי לה 'טוב, אז כשאת באה במוצ"ש, כבר תישארי אצלי ותעזרי לי עם הילדה". אמרה 'בטח, אין בעיה', אבל בפועל היא אמנם הגיעה אבל שכחה את השקית שלה עם כל הדברים האישיים שלה והבגדים. לא אשכח שנורא כעסתי. אמרתי לה שזה חוסר אחריות. יש לי כ"כ הרבה דברים לעשות ואת חוזרת לנצרת עילית? היא הייתה אישה שמתקלחת 8 פעמים ביום, מחליפה כל הזמן בגדים ולכן חזרה הבייתה על הבוקר. אני מתקשרת אליה למחרת, בבוקר והיא לא עונה. מיד הבנתי שיש משהו לא תקין, אין מצב שהיא לא מתקשרת בבוקר. התקשרתי לאחותי ואמרתי לה: 'תעזבי את כל מה שיש לך לעשות, תרדי לאמא ותבדקי שהיא נושמת'. זה משפט שלא יוצא לי מהראש – ולא נראה לי שאשכח זאת בחיים. היא עזבה את העבודה, הלכה אליה ואמרתי לה 'אני איתך בטל' עד שאת לא מגיעה לאמא ואני שומעת אותה נושמת'. היא הגיעה לאמא שלי וכשהיא ראתה אותה היא אמרה לי 'אוי, נורית' וניתקה אותי. שם ידעתי שאמא שלי לא בחיים, הרגשתי אותה. עד שהגעתי לשם הייתה לי תקווה שאמא שלי תקום, היא הרי האישה הכי חזקה שהכרתי, לוחמת, לא פראיירית, אישה פייטרית. כשהגעתי וראיתי אותה מכוסה – זה משהו שבחיים לא ייצא לי מהעיניים – לא קיבלתי את זה. אני לא יודעת אם אני מקבלת את זה עד היום. נראה שלמדתי לחיות לצד הכאב של האובדן הפתאומי של אמא שלי. רק לילה קודם היא רקדה ושרה, התעקשה לחגוג לי את היומולדת, בתוך תוכה היא ידעה שלא תגיע ליום הזה. פשוט ידעה".

מתי בפעם האחרונה בכית?

"אני בנאדם בכיין. בכיתי היום. ככה אני. ההתמודדות בבית היא לא פשוטה, עם ילדה שסובלת משיתוק מוחין, ולכן כל דבר שאוריה עושה, מביאה לי מכתב, ציור או כל פעם שהיא מצליחה לקרוא לי 'אמא' – זה נורא מרגש כי זה לא מובן מאליו. זו ילדה שמוגדרת כצמח מבחינה רפואית – ילדה שמדברת ומנהלת אותי בבית, זו מתנה הכי גדולה שהקב"ה יכול היה לתת לי. אותה ואת המתנה הכי גדולה ביקום – אודל בת ה-11 שלי, שהיא הגאווה שלי".

את מאמינה בעין הרע, קמעות, חמסות?

"מאמינה בעין הרע, לא בחמסות וקמעות"

מיהם החברים האמיתיים שלך?

"רוזמרי יוסבשווילי בת דודה שלי, ודוריס זגורי, גילה לוויס ומננה מיכאלי – חברות מאוד טובות שלי".

מה חסר לך בחיים?

"אושר, נחת"

מה ההישג המשמעותי ביותר שלך?

"שהפכתי להיות אמא, זה ההישג הכי חזק שלי"

מה הרגע הכי מרגש שהיה לך בחיים?

"שאודל נולדה".

מה לעולם לא תעשי?

"לא אדרך על אף אחד בשביל ללכת צעד קדימה"

במבט לאחור אם את מסתכלת על החיים, את מרוצה מההספק שלך?

"אני הכי גאה בכל מהלך שעשיתי בחיים שלי"

מתי הפעם האחרונה שהרגשת ששמו לך רגל?

"לפני 8 שנים, ואז הבנתי שאני חיה לא עם האדם הנכון"

מה מתנגן לך בפלייליסט?

"ה' יתברך של ששון שאולוב"

חמישה דברים שלא תוותרי עליהם לעולם?

"הבנות שלי, הכבוד שלי, היושר שלי, ההוגנות שלי והאמת שלי"

תארי רגע מכונן בקריירה שלך שבו הרגשת שאת צומחת הכי הרבה

"ההתחלה שלי בתחום. הייתי מנקה במספרה בתור ילדה, עם אמא שלי. בכל פעם שהייתי נכנסת לשם, הייתי מרגישה שעולם נפתח בפניי. עם הזמן עברתי מהניקיון לחפוף ללקוחות ואז לייבש להן את השיער, הייתי בורחת מבית הספר כדי להיות במספרה. לאט לאט טיפלתי בשושבינות, ואז, בגיל 14 סירקתי כלה ראשונה. קיבלתי טיפ, מאה דולר ואני בחיים לא אשכח את זה – אמרתי לעצמי שבזכות המאה דולר האלה אמא שלי לא תצטרך לעבוד כל כך קשה ואני אהיה רק מסרקת ומאפרת.

אחרי 8 שנים זכיתי במקום הראשון מתוך 25 מדינות והבאתי גביע למדינה. הייתה תחרות בינלאומית של תסרוקות ואיפור במוזיאון הישראלי בתל אביב, כשהגעתי לתחרות שאלו אותי יש לך תעודה? הסתכלתי עליו ואמרתי לו 'אתה רואה את עשר האצבעות האלה, זו התעודה שלי'. באתי עם פשטות והם כ"כ אהבו את הקו הפשוט והעבודה האמיתית ולא המצועצעת שכולם התהדרו בה, כל מיני טכניקות מסובכות. זכיתי ב3 קטגוריות במקום ראשון ושני – פנטזיה, כלה וערב. קיבלתי 3 מדליות והייתי רק בת 22".

לו היית יכולה לדבר עם ה'אני' הצעירה שלך, איזו עצה היית נותנת לה?

"אל תוותרי על עצמך"

מהו הכישלון הגדול ביותר שחווית, ואיך הוא הפך לשיעור החשוב ביותר שלך?

"חוץ מהנישואים שלי שכשלו, אני מרגישה שכל מה שעברתי בחיים, הם אתגרים מהם צמחתי".

מאיפה את שואבת את הכוח להתמודד עם אתגרים?

"מהבנות שלי"

איך את שומרת על איזון בין חייך המקצועיים לאישיים?

"אני תמיד דואגת שיהיה לי יום חופש בנוסף לשישי ושבת, להשקיע בילדות שלי כמה שיותר זמן איכות. זה לא סוד שקריירה תמיד באה על חשבון האמהות – ומי שיגיד אחרת הוא שקרן".

במבט לאחור, מה הדבר שהכי הפתיע אותך במסע שלך?

"שהצלחתי ככה. ידעתי שאני אצליח, אבל בכל זאת הופתעתי מכך שנותרתי עם ערכי הצניעות ובפשטות שלי, כך מכירים אותי ואוהבים אותי ולא רק בארץ. אני רואה כ"כ הרבה קולגות שמשקיעים בפרסומים ועבודות ודוגמניות, ואני לא משקיעה כ"כ הרבה – ואני עדיין בטופ, ברוך ה' ותודה לאל".

איזו אישה מעוררת בך השראה ולמה?

"כל אישה שלא מוותרת על החלומות שלה ומשיגה אותן, גם אם זה לוקח זמן – מעוררת השראה בעיניי".

איזה מסר היית רוצה להעביר לנשים צעירות היום?

"תלמדו, תצמחו, תשמרו על הכבוד שלכן ואל תחכו שמישהו אחר יביא לכן – שלא יסתכלו על הבנזוג שלהם בידיים, לא לבקש מאף אחד, אם את רוצה משהו – תשיגי בכוחות עצמך".

אם היית יכולה לשנות דבר אחד במקום מגורייך או בעולם, מה הוא היה ולמה?

"הייתי רוצה שיהיה לנו כבר שקט ושלום ושלא ירדפו אחרינו. שהילדים שלנו יגדלו בשקט, ולצד זה הייתי מבטלת את הפשיעה שיש לנו במדינה".

מהו רגע האושר המושלם עבורך?

"שאוריה שלי תעמוד על הרגליים"

לו יכולת להכיר כל אדם בהיסטוריה, במי היית בוחרת ולמה?

"גולדה מאיר. כי היא הייתה אישה חזקה, עוצמתית, אישה שכל העולם הכיר אותה והעריץ אותה. היא הייתה אישה מיוחדת".

אם היית יכולה לבחור, מהי החלטה אחת שהיית רוצה לשנות, ומדוע?

"אני חיה בשלום עם ההחלטות שלי, כרגע אני לא רוצה לשנות שום דבר"

האם יש מחיר אישי או מקצועי ששילמת על ההצלחה שלך?

"לא, לא היה משהו כזה".

מהי מטרת העל שלך בחיים, מעבר לקריירה?

"להיות אדם טוב, צנועה, אמא הכי טובה לבנות שלי, לגדל את הבנות שלי כמו שצריך – בכבוד כמובן"

מה תעשי בעוד עשר שנים?

"אמשיך להיות נורית בנימין המסרקת והמאפרת שכולם אוהבים"

לסיום, איך את רוצה שיזכרו אותך בעוד 50 שנה?

"כאישה הצנועה, הטובה והמצליחה שתמיד שימחה את כולם ותמיד הייתה שמחה ושהכבוד שלי יישאר ערך עליון. אומרים שבנאדם הולך והכבוד נשאר. כזה".