מבזקים
מאושפלו של תמרה לגבינות מהעזים: סוכות בין קריית מלאכי לבאר טוביה מלחם שנכתב עליו לפני אלף שנה עד אינג'רה וקבב של אמא: סוכות טעים בקריית עקרון מרק, חילבה וסלוף חם: סוכות בראש העין מריח כמו עיר שלא שכחה מאיפה באה מהכרמים של 1889 למאפייה של 1968: כך טועמים את ראשון לציון בסוכות לפני שעריים גרו כאן בסוכות אקליפטוס: מסלוף חם ועד ביסטרו של פארק המדע, כך טועמים את רחובות בסוכות מסבחה של משפחה מ – 1928, תאלי הודי ובורקס של דור שלישי: סוכות ברמלה טעים אחרת הפיתה ששינתה את ישראל נולדה כאן: מסביח של 1961 עד קובות ושווארמה בסוכות ברמת גן מתותים ישר מהשדה לקרואסון ששינה את ישראל: סוכות ברמת השרון בין הפרדסים למוסדות של העיר מהבוריקה של צפון אפריקה לחומוס שנולד בעיר: סוכות בשדרות דרך האוכל שבנה כאן בית אינג'רה, פלוב, קארי ופיתה מהתנור: סוכות בקריית גת של כל העליות הבייקרי של אמא, התבלינים של פעם והקפה על הפרדס: סוכות בקריית אונו דרך הצלחת הפלאפל שקיבל כיכר, הקובה של סבתא והאינג'רה: סוכות בפתח תקווה דרך האוכל טרגדיה בקריית גת: פועל כבן 40 נהרג לאחר שמשטח כלובי ברזל נפל עליו הפאב מ – 1985, הפיצה שנולדה במשתלה והיין שהתחיל מילד בן 9: סוכות בערד סושי בן 20, עגלת קפה של ילדי היישוב ובובוטי מדרום אפריקה: סוכות בסביון דרך הצלחת בוריקה מ – 1963, מפרום על פתיליות וקרואסון צרפתי: סוכות בנתניה של השוק והים כפיתות של 60 שנה, סושי בשוק וקונדיטור שחזר הביתה: סוכות בנתיבות דרך האוכל תפוזים, דבש ובית קפה בבית של מייסדים: סוכות בנס ציונה דרך הצלחת המחמצת, היין והחבית שמגישה מאז 1987: סוכות במצפה רמון בקצב של המדבר הפרנה של אמא, הרפת שהפכה למסעדה והקונדיטור מההייטק: סוכות במזכרת בתיה

מלחם שנכתב עליו לפני אלף שנה עד אינג'רה וקבב של אמא: סוכות טעים בקריית עקרון

קריית עקרון אולי מזוהה מבחוץ עם ביל"ו סנטר, אבל הסיפור הקולינרי שלה מתחיל הרבה קודם. כבר בשנת 985 תוארה עקיר כמקום של "לחם משובח"; אחר כך הגיעו לכאן משפחות מתימן ומבולגריה, ובהמשך נבנתה גם קהילה אתיופית משמעותית. היום אפשר למצוא על אותו ציר מקומי אינג'רה וקפה אתיופי, גריל עם קבב של אמא ומעורב של אבא, פיצה שכונתית, אפייה ביתית ומסעדת שף כשרה. חמש תחנות שמספרות למה האוכל בקריית עקרון בסוכות הוא בעצם סיפור של קהילות, משפחות ולחם שעובר מדור לדור.

יש ערים שצריך לחפש בהן את הסיפור הקולינרי. בקריית עקרון הוא כבר כתוב על שלט היסטורי. המועצה לשימור אתרי מורשת מציינת כי הגיאוגרף המוסלמי אל־מוקאדסי כתב בשנת 985 על עקיר, היישוב שקדם לקריית עקרון, וציין בין היתר את הלחם המשובח שנאפה במקום. כמעט אלף שנה לפני ש"מחמצת" הפכה למילה אופנתית, מישהו שעבר כאן כבר חשב שכדאי לכתוב על הלחם.

השכבות נוספו עם השנים. בסוף 1948 הגיעו למקום עולים מתימן ומבולגריה, ובהמשך נקלטו בו קהילות נוספות. המורשת התימנית אינה רק פרט בספר ההיסטוריה המקומי: המועצה קיימה לאורך השנים אירועי "נשיד" סביב מסורת יהדות תימן, כולל מאכלים מסורתיים כחלק מהחיבור בין קהילות היישוב. גם לקהילה האתיופית יש נוכחות ציבורית מובהקת בקריית עקרון, עם מרכז קהילתי ואירועי סיגד שבהם שולבו אוכל, קפה ומסורת.

אולי בגלל זה המקום הראשון שכדאי להכיר הוא לא עוד סניף של רשת במתחם המסחרי, אלא LEMLEM SOUL FOOd אתיופי אמיתי ברחוב הרצל. למלם פועלת כיום כמסעדה אתיופית ואוכל ביתי, עם אינג'רה, תבשילים בשריים, צמחוניים וטבעוניים ו־Buna, טקס הקפה האתיופי. ברישומי העסק המעודכנים לספטמבר 2026 היא פעילה, וברשת מצוין כי האינג'רה ותבשילי הבית הם הלב של המקום. כאן החיבור בין אוכל לקהילה הוא לא קישוט לכתבה: כשמועצת קריית עקרון עצמה מציינת את הסיגד כחלק מהחיים המקומיים, צלחת אינג'רה על הרצל היא פשוט עוד ביטוי של אותה קריית עקרון.

כמה דקות משם נמצא אצל שבו, שמזקק כמעט במשפט אחד את הצד השני של האוכל המקומי: משפחה לפני מיתוג. באתר העסק לא תמצאו רק "קבב" ו"מעורב", אלא "קבב של אמא" ו"מעורב של אבא". התפריט כולל גם חזה עוף, שניצל, סלטים ובצל בסומאק, אבל דווקא שמות המנות מספרים את הסיפור. זה אוכל רחוב ישראלי מאוד, כזה שבו המתכון המשפחתי מקבל מקום בשלט ולא נשאר רק בבית. האתר הרשמי של המקום פעיל כיום ומציג אותו כגריל כשר בקריית עקרון עם "תיבול משפחתי ייחודי".

ובהרצל ממשיכה לפעול גם פיצה נינג'ה, פיצרייה שכונתית שלא מנסה להתחפש למסעדה איטלקית. נכון לספטמבר 2026 היא מופיעה פעילה באיזי, ב־Wolt ובמדריכי העסקים, עם פיצות משפחתיות, פיצות לבנות ומנות שנקראות על שם צבי הנינג'ה: מיכלאנג'לו, רפאל ודונטלו. זה אולי לא פרק במורשת של 1948, אבל גם זה חלק מה־DNA של מקום קטן: העסק שתלמידים מכירים, שמשפחות מזמינות ממנו בערב ושלא צריך להיכנס לרכב ולצאת מהיישוב בשבילו.

גם המתוק המקומי לא חייב להגיע מרשת גדולה. Little Sweets – ליטל סוויטס , עוגות מעוצבות, מגשי פירות, מגשי עוגיות, סדנאות אפייה, חוגי אפייה לילדים פועלת כיום ברחוב הרצל ומחברת בין קונדיטוריה לעשייה קהילתית קטנה יותר: לצד עוגות ומגשי עוגיות ופירות מתקיימות במקום גם סדנאות וחוגי אפייה לילדים. זו נקודה יפה במיוחד בעיר שהסיפור ההיסטורי שלה מתחיל אצלנו דווקא בלחם: אפייה היא כבר לא רק משהו שקונים, אלא גם מיומנות שמעבירים הלאה. רישומי העסק העדכניים מציגים פעילות לאורך השבוע ובימי שישי.

ואז מגיע ביל"ו ומספר את קריית עקרון החדשה. Nina Bianca Bilu – נינה ביאנכה בילו פועלת באזור המסחרי של קריית עקרון כבר כשמונה שנים, ובקיץ 2026 עדיין המשיכה לעדכן תפריטים ולהרחיב את פעילות הבראנץ'. השף ירין עמירה, שעבד בעבר בין היתר ב"כתית", משלב בתפריט השפעות ים־תיכוניות וגם טעמים מהמטבח הטריפוליטאי שעליו גדל בבית. כך, לצד העסקים הקטנים של הרצל, נוצר בעיר גם צד קולינרי אחר: מסעדת שף כשרה, טאבון, יין ובראנץ' למי שרוצה ארוחה חגיגית בלי לצאת מקריית עקרון.

זה אולי הדבר המעניין ביותר באוכל של קריית עקרון: הוא לא מתיישר למטבח אחד. קשה להמציא "מנה קריית־עקרונית" אחת כשבאותו יישוב חיו ונבנו קהילות מתימן, מבולגריה ומאתיופיה, ולידן צמחה תרבות אוכל ישראלית שכונתית ומתחם מסחרי אזורי גדול. אבל יש חוט שעובר ביניהן: בצק. הלחם של עקיר מהמאה העשירית, הלחוח התימני, האינג'רה האתיופית, הפיצה של הרצל והטאבון של קריית עקרון החדשה. אולי לכן בסוכות, חג שבו ממילא חוזרים לשולחן הפשוט ולישיבה יחד, דווקא לחם שאפשר לקרוע ביד ולהעביר מאחד לשני מרגיש כאן מדויק.

מתכון לסוכות: לחוח תימני רך לשולחן של קריית עקרון

המתכון הזה אינו מתכון היסטורי מתועד מקריית עקרון. הוא נכתב בהשראת הקהילה התימנית שנמנתה עם הקהילות הראשונות שהתיישבו במקום בסוף שנות ה־40, ובהשראת הסיפור המקומי העתיק על "הלחם המשובח" של עקיר.

מצרכים

500 גרם קמח לבן
כף שמרים יבשים
כף סוכר
כפית מלח
כ־750–800 מ"ל מים פושרים
מעט שמן לשימון ראשוני של המחבת

להגשה אפשר לצרף סחוג, עגבניות מרוסקות, טחינה, ביצים קשות או תבשילים חמים של החג.

אופן ההכנה

מערבבים בקערה את הקמח, השמרים והסוכר. מוסיפים בהדרגה את המים וטורפים עד שמתקבלת בלילה חלקה ונוזלית יחסית, סמיכה מעט יותר מבלילת קרפ. מוסיפים את המלח ומערבבים שוב.

מכסים ומניחים לבלילה לתפוח כ־45 דקות עד שעה. היא אמורה להתמלא בבועות קטנות.

מחממים מחבת נון־סטיק על אש בינונית ומשמנים אותה קלות רק לפני הלחוח הראשון. יוצקים מצקת מהבלילה ומסובבים בעדינות כך שתתפשט לעיגול.

מבשלים מצד אחד בלבד. בתוך זמן קצר יופיעו על פני הלחוח עשרות חורים קטנים. כשהחלק העליון יבש לחלוטין והתחתית זהובה ובהירה, מוציאים.

כדי לקבל לחוח רך ולא יבש, מקררים מעט את תחתית המחבת בין יחידה ליחידה ומניחים את הלחוחים המוכנים זה לצד זה לפני שעורמים אותם.

מגישים למרכז השולחן ונותנים לכל אחד לקרוע חתיכה. אחרי יותר מאלף שנה של סיפורי לחם במקום הזה, זה כנראה גם הסיום הכי קריית־עקרוני שאפשר לתת לארוחת סוכות.

זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.

צילום: Küppersbusch studio 3

להצטרפות לקבוצה בוואצפ של קריית עקרון

לחצו כאן
דילוג לתוכן