כדי להבין את הקשר בין קריית מלאכי לבאר טוביה, מספיק לפתוח מפה. העיר יושבת ממש בלבה של המועצה האזורית. אבל הקשר הזה התחיל הרבה לפני מתחמי המסחר והכבישים של היום.
קריית מלאכי הוקמה בסוף 1950 מתוך מעברת קסטינה. לפי התיעוד העירוני, עשר המשפחות הראשונות שהגיעו באוקטובר אותה שנה היו עולים מעיראק, כורדיסטן ורומניה. הן שוכנו באוהלים ובמבנים של מחנה צבאי נטוש, ובתוך קצת יותר משנה כבר חיו במקום כ־300 משפחות. ב־1952 הוחלט להפוך את המעברה ליישוב קבע.
מסביבה כבר התקיימה מציאות אחרת. מועצה אזורית באר טוביה הוקמה ב־1950, וכיום היא כוללת 23 יישובים, רובם מושבים. אפילו סמל המועצה מחזיק את הסיפור הקולינרי־חקלאי שלה בתמונה אחת: קרני פרה לענף הבקר, שיבולת חיטה ובאר מים. במושב באר טוביה עצמו, שהוקם מחדש ב־1930, ענפי המשק המרכזיים עד היום הם רפתות וגידולי שדה.
כלומר, כבר מראשיתה התקיימה כאן חלוקת תפקידים כמעט מוחשית: בעיר החדשה הצטופפו משפחות שעלו מארצות שונות וניסו לבנות חיים חדשים; במושבים שסביבה היו פרות, לולים, ירקות, מטעים ושדות. עשרות שנים אחר כך דווקא האוכל מראה עד כמה שתי המערכות האלה התערבבו.
אולי המקום הכי טוב להתחיל בו הוא TAMARA במרכז המסחרי הישן של קריית מלאכי. תמרה, שעלתה מסמרקנד לפני כחמישה עשורים, התחילה לעבוד כבר בגיל 16 כדי לסייע בפרנסת משפחתה ובהמשך עבדה כטבחית בפנימייה לנוער בסיכון. כשהקימה את המקום מכרה בתחילה רק פלאפל. אלא שהלקוחות התחילו לשאול על אושפלו ועל אורז ירוק, והתפריט גדל יחד עם הדרישה לטעמים שעליהם גדלה. היום שלושת בניה עובדים לצדה, והיא עדיין מגיעה למטבח מוקדם בבוקר. המקום פעיל גם בספטמבר 2026.
זה בדיוק סוג העסק שקריית מלאכי מאפשרת להבין אחרת. האוכל הבוכרי לא הגיע לעיר כחלק מטרנד של "מטבח דרך המשי". הוא הגיע בתוך משפחה. הפלאפל היה נקודת הפתיחה הישראלית; האושפלו החזיר אל הסיר את סמרקנד.
כמה דקות משם נמצא תבליני הקריה, וגם כאן המדפים הם כמעט מפה של האוכל המקומי. רוני גוהרי הקים את החנות לפני יותר משני עשורים מתוך רצון לא להסתפק בעוד חנות תבלינים. הוא ערבב תערובות בעצמו ונתן ללקוחות לטעום; בהמשך הצטרפה שרונה גוהרי, הרחיבה את הפעילות ואת המגוון, והעסק צמח גם לייצור. לצד פפריקה וזעתר עם תערובת משפחתית, אפשר למצוא תערובות לאורז פרסי, מוצרים הודיים, פיצוחים וחמוצים. החברה רשומה כפעילה גם ב־2026 והחנות ממשיכה לפעול בעיר.
החנות הזאת מעניינת דווקא מפני שהיא מספרת את קריית מלאכי בלי לבחור עדה אחת. העיר התחילה ממפגש בין עולים מעיראק, כורדיסטן ורומניה ובהמשך קלטה אוכלוסיות נוספות, ובהן קהילה גדולה של יוצאי אתיופיה. גם כיום הקהילה האתיופית היא חלק משמעותי מהמרקם המקומי. במרחב כזה חנות תבלינים שמחזיקה תערובות פרסיות, הודיות ומזרח־תיכוניות היא לא אקזוטיקה; היא כמעט מזווה עירוני.
ואז חוצים כמה דקות של כביש והסיפור מתחלף מתבלין לאדמה.
אצל משק שמואלי – גבינות עזים ממושב באר טוביה אפשר לראות ממש מאיפה האוכל מגיע. יעל וניר שמואלי הם דור שלישי למשפחות חקלאים. ניר עבד 11 שנים ב־IBM עד שבגיל 36 החליט לעזוב ולחזור למשק; יעל עזבה בהמשך את עבודתה במערכת החינוך. הם התחילו להתנסות בגבינות עם שלוש עיזים, וב־2013 החליטו להפוך את העיסוק לעסק משפחתי. כיום הם מגדלים את העדר, חולבים ומייצרים במשק גבינות ויוגורטים מחלב העיזים שלהם.
בחנות אפשר למצוא פטה, לאבנה, גבינות בסגנון קממבר, ברי, סנט מור, גאודה ותום, לצד יוגורטים. המשק ממשיך לפעול גם כיום וחנות המחלבה פתוחה לאורך השבוע ובימי שישי.
אם בקריית מלאכי הסיפור הוא מתכון שהיגר עם המשפחה, במשק שמואלי הוא כמעט ההפך: משפחה שחוזרת למקצוע של הדורות שקדמו לה. במרחק קטן מאוד זו מזו נמצאות שתי דרכים שונות לשמור על שורשים.
עוד ביטוי לבאר טוביה החדשה יותר נמצא אצל ליצ'י עגלת קפה. העגלה פועלת בלב מושב באר טוביה ומגישה מאפים, כריכים, קפה וגלידות, שחלקן נעשות במקום. היא יושבת במרחב כפרי עם דשא ומקומות ישיבה, והפעילות שלה מעודכנת גם לספטמבר 2026.
עגלת קפה אולי נשמעת כמו ההפך מרפת ותיקה, אבל היא דווקא מספרת את השלב הבא בחיים של המושבים. לא כל מי שחי במרחב החקלאי עובד היום ברפת או בשדה, אבל הנוף, הקצב והמרחב הפתוח הפכו בעצמם לחלק מתרבות האוכל המקומית. פעם אנשים עצרו במשק בשביל חלב; היום הם גם עוצרים בין העצים בשביל קפה וגלידה.
ואם כבר באר טוביה של המאה ה־21, באמונים פועל יקב 70, יקב בוטיק משפחתי שמארח בחצר ומגיש יינות לצד גבינות וכיבוד קל. נכון ל־2026 היקב פעיל ומקבל אורחים במועדים מוגדרים.
הבחירה באמונים אינה מקרית בתוך הסיפור הזה. המושב נוסד ב־1950 בידי עולים ממצרים, רומניה ומרוקו, והחקלאות שלו כוללת כיום לולים, גידולי שדה, הדרים, אבוקדו, רימונים, זיתים וגם כרמי ענבים. כלומר, היין כאן אינו עסק שהוצנח לתוך תפאורה כפרית. הוא צומח בתוך מושב שהחקלאות עדיין חלק מהזהות שלו.
וכך מתקבלת מפה קולינרית קטנה שהיא בעצם הסיפור הגדול של האזור. במרכז קריית מלאכי נמצאים אושפלו, פלאפל ותבלינים שהגיעו עם אנשים מכל קצות העולם. כמה דקות מהם נמצאים חלב, עיזים, ענבים, זיתים ושדות. העיר מביאה את המתכונים; המועצה מביאה את חומרי הגלם.
בסוכות החיבור הזה מרגיש טבעי במיוחד. זה חג חקלאי, חג האסיף, אבל גם חג של אירוח. בשטח אחד אפשר למצוא כאן את שני הצדדים שלו: את מה שהאדמה נתנה ואת מה שמשפחה יודעת לעשות ממנו.
המתכון שמסיים את הכתבה אינו מתכון היסטורי של קריית מלאכי או באר טוביה ואינו המתכון של תמרה. זו מנה שנבנתה בהשראת שני הצדדים של האזור: האושפלו והאורז של המטבחים שהגיעו לקריית מלאכי, והגזר, הענבים, הרימונים והחקלאות שמקיפים אותה. לכן לשולחן הסוכה נכין אורז חגיגי בסגנון מרכז־אסייתי עם גזר, חומוס, ענבים צלויים ורימון.
מצרכים
2 כוסות אורז בסמטי
2 גזרים גדולים חתוכים לגפרורים
2 בצלים פרוסים דק
1 כוס גרגירי חומוס מבושלים
2 כוסות ענבים כהים ללא חרצנים
½ כוס שקדים קלויים
½ כוס גרגירי רימון
3 כפות שמן זית
כפית כמון
½ כפית כורכום
½ כפית פלפל שחור
קורט קינמון
מלח
3 כוסות מים או ציר ירקות
חופן כוסברה או פטרוזיליה קצוצה
אופן ההכנה
שוטפים את האורז היטב ומשרים אותו במים כחצי שעה. מסננים.
מחממים תנור ל־200 מעלות. מניחים את הענבים בתבנית, מזלפים מעט שמן זית וצולים כ־15 דקות, עד שחלקם מתחילים להתבקע והטעם שלהם הופך מרוכז ומתוק.
בסיר רחב מחממים שמן זית ומטגנים את הבצל לאט עד שהוא שחום ומתוק. מוסיפים את הגזר וממשיכים לטגן עוד כמה דקות.
מוסיפים כמון, כורכום, פלפל שחור וקורט קינמון ומערבבים רק עד שהתבלינים מתחילים להעלות ריח. מוסיפים את החומוס והאורז ומערבבים בעדינות.
יוצקים מים או ציר, מתבלים במלח ומביאים לרתיחה. מכסים, מנמיכים את האש ומבשלים כ־15 דקות. מכבים ומשאירים את הסיר מכוסה עוד עשר דקות.
פותחים בעזרת מזלג ומעבירים לצלחת גדולה. מעל האורז מפזרים את הענבים הצלויים, השקדים, הרימון ועשבי התיבול.
זו אינה אושפלו מסורתית, אלא מנה בהשראת האזור: קצת מסמרקנד של תמרה, קצת הכרמים והרימונים של באר טוביה, והרבה שולחן אחד גדול באמצע. וזה אולי החיבור הכי טבעי לקריית מלאכי ובאר טוביה בסוכות: אנשים שהביאו לכאן את הטעמים שלהם, ואדמה שנתנה להם חומרי גלם חדשים לבשל איתם.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
