סגד-חג הכיסופים לציון-ירוסלים. "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם: וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ, וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם, וַעֲוֹּנוֹת אֲבֹתֵיהֶם:וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱ-לֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱ-לֹהֵיהֶם" (נחמיה ט, א-ג).
יהודי אתיופיה מציינים את חג הסגד בכ"ט במרחשוון. עזרא ונחמיה קיבצו את העם במהלך חג הסוכות, בעשרים וארבעה לחודש השביעי. בקרב יהדות אתיופיה נקבע מועדו של החג חמישים יום לאחר יום הכיפורים. המרווח של חמישים יום בין יום הכיפורים לחג הסיגד תואם את מרווח חמישים הימים שבין חג הפסח לחג השבועות. לפי התורה, חג השבועות חג הקציר, נחוג חמישים ימים אחרי חג הפסח. באתיופיה, מועד זה הנו מועד הזריעה. מתוך מטרה לקיים את מצוות הביכורים קבעו יהודי אתיופיה חג שבועות שני , שבעה שבועות לאחר יום הכיפורים ותקופת הקציר באתיופיה. מכאן, לחג הסיגד זיקה ליום הכיפורים לסוכות ולשבועות.
חג הסגד – הינו ציר מרכזי בתרבותה של הקהילה וקיומו מהווה חידוש הברית והערגה לציון. במשך דורות חלמו יהודי אתיופיה על השיבה לירושלים כדי להתאחד מחדש עם שאר היהודים. חג הסיגד היה יום של צום, בקשת מחילה על חטא, מקור להתחזקות במצוות, יום של גיבוש בקרב קהילת ביתא-ישראל, ומעל לכל תחינה בפני ה' שישיב את עמו ביתא-ישראל – לירושלים ביטוי לכיסופים לציון.
צריכים לזכור שאנחנו קהילה חזקה ושורשית מאוד. אנחנו מהווים חלק משפיעה מאוד בכל התחומים. גאים אנו וזקופי קומה ועצמאים. הדור הצעיר ואנחנו חייבים לזכור תמיד שאנחנו בין הקהילות הבודדות שעשו מסע מפרך תוך סיכון חיים ממשי כדי להגשים חלום עתיק יומין. אז עלה נעלה כי כוח עז לנו. סגד שמח ובריאה לכול עם ישראל.
