להלן זמני הדלקת נרות שבת וצאת שבת (20-21.5.2022), פרשת בחוקותי
אילת
כניסת שבת 18:58
צאת שבת 20:09
קרית גת
כניסת שבת 19:05
צאת שבת 20:15
קרית מלאכי ובאר טוביה
כניסת שבת 19:04
צאת שבת 20:16
רחובות
כניסת שבת 19:12
צאת שבת 20:16
גדרה
כניסת שבת 19:04
צאת שבת 20:16
נס ציונה
כניסת שבת 19:12
צאת שבת 20:16
מודיעין מכבים רעות
כניסת שבת 19:06
צאת שבת 20:15
מזכרת בתיה
כניסת שבת 19:03
צאת שבת 20:16
קרית עקרון
כניסת שבת 19:12
צאת שבת 20:16
גן יבנה
כניסת שבת 19:04
צאת שבת 20:16
יבנה
כניסת שבת 19:04
צאת שבת 20:16
באר יעקב
כניסת שבת 19:12
צאת שבת 20:16
לוד
כניסת שבת 19:12
צאת שבת 20:16
רמלה
כניסת שבת 19:12
צאת שבת 20:16
דימונה
כניסת שבת 19:05
צאת שבת 20:13
נתיבות
כניסת שבת 19:06
צאת שבת 20:16
פרשת בחוקותי | אבל למה להתחכם? | הרב ישראל חממי
פרשת בחוקותי: פרשתנו פותחת בסדרת ברכות שיקוימו בבני ישראל אם יקיימו את המצוות וילכו בדרך התורה. מיד לאחר סדרת הברכות, עוברת התורה לתוכחות ולאזהרות – עונשים שיבואו על בני ישראל אם חלילה יעזבו את ה'
לפני מספר שנים טיילה בתאילנד משפחה ישראלית, זוג ושלושת ילדיהם. הם נסעו לשדה התעופה בדרכם לטיסה לפוקט. כשהגיעו לשדה גילה האב ששכח את המחשב הנייד במונית. הם עלו מיד למונית אחרת והחלו לרדוף אחרי המונית שבה נשכח המחשב. אחרי כשעה הבינו שזה מקרה אבוד. האב היה מתוסכל מאוד, במחשב הייתה כל העבודה החשובה שלו ללא גיבוי. הם שבו לשדה התעופה, רצו לעלות לטיסה, אך דיילת הקרקע אמרה: "אני מצטערת, כבר סגרנו את הטיסה". הם ניסו לשכנע אותה, אך ללא הצלחה. הם שאלו מתי הטיסה הבאה והיא השיבה להם שהם הפסידו את הכרטיסים ועליהם לקנות כרטיסים חדשים. בלית ברירה הם קנו כרטיסים של חברה אחרת, שהטיסה שלה יוצאת בעוד כשעתיים והם נעמדים בתור. פתאום מודיעים להם שהטיסה בוטלה. זה כבר היה יותר מידי בשבילם. האב הכועס ניגש לאחד האחראים לברר מה קרה והוא אומר לו: "הטיסה שיצאה לפני כשעה וחצי התרסקה בשדה התעופה של פוקט ולכן סגרו שם את שדה התעופה".
אבי המשפחה סיפר לי את הסיפור והפטיר: "מדהים כמה קיצוני יכול אדם להרגיש בהבדל של שעתיים. שעתיים קודם כעסתי על כל העולם, הרי זה לא הגיוני, לאבד מחשב יקר, להפסיד עשרים אלף באט על כרטיסים, להחמיץ טיסה ועוד טיסה. אבל כשנודע לי, הרמתי את העיניים לשמיים ואמרתי: 'ריבונו של עולם, תודה לך שתמורת קצת כסף הצלת את משפחתי'". מה שנראה כקללה, התגלה כברכה גדולה.
▪▪▪
קשה מאוד להישאר אדישים נוכח הקללות הקשות. הקושי בא לידי ביטוי אפילו בעליות לתורה – לחלק שבו מופיעות הקללות עולה רק הקורא בעצמו – וגם לו לא קוראים לעלות, אלא הוא עולה מעצמו, מכיוון שלא נעים כלל לשמוע דברים אלו. מסופר שאדמו"ר הזקן (בעל התניא) היה קורא בשבת מידי שבת בשבתו. באחת השנים לא היה בעיר בשבת שבה קראו את פרשת 'כי תבוא' ומישהו אחר קרא בתורה במקומו. בנו של הרבי, דובער (לימים הרבי השני של חב"ד), היה עדיין ילד צעיר. הוא האזין לקריאת התורה וכששמע את הקללות – התעלף. שאלו אותו: "מה קרה? הרי זו אינה הפעם הראשונה ששמעת את הקריאה הזו ואף פעם לא התעלפת?" וענה הילד: "כשאבא קורא – לא נשמעות קללות". נשאלת השאלה: אם בפסוקים אלו טמונות ברכות, מדוע הן 'התחפשו' לקללות?
מסופר בגמרא שרבי שמעון בר יוחאי שלח פעם את בנו אלעזר לבקש ברכה מיונתן בן עסמיי ומיהודה בן גרים ש"אנשי צורה הם" וברכותיהם מתקיימות. הלך אליהם ואמר להם: "אבי שלחני אליכם להתברך". אמרו לו: "תזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא, תוציא ולא תכניס ויהיה שולחנך מבולבל". חזר הבן לאביו, שבור ומאוכזב ואמר לו: "למה שלחתני? להתברך באתי ויצאתי מקולל". חייך רבי שמעון ואמר לו: "ברכות גדולות ברכו אותך" והסביר לו: "תזרע ולא תקצור – הכוונה שתוליד בנים ולא ימותו חלילה, תכניס ולא תוציא – הכוונה שיתחתנו בניך ויכנסו לביתך ולא תוציאם לעולם, תוציא ולא תכניס – שתוציא את בנותיך שיתחתנו ולא תחזירן לעולם, כי נישואיהן יהיו מוצלחים ויהיה שולחנך מבולבל מהנכדים הרבים שירעישו".
שואלת תורת החסידות: אם רצו חכמים לברכו, למה לא יכלו לברך כך שגם הוא יבין את הברכות? ומבארת שהברכות שלהם היו ברכות נעלות מאוד ובגלל היותן נשגבות כל כך, הלבישו אותן במילים שנשמעות כקללות, כדי שהרע שבעולם לא ינסה להפריע להן להתקיים. לעומתם, רבי שמעון בר יוחאי – היה בכוחו לבאר ו"להוריד" את הברכות האלו, למרות מעלתן הגבוהה, למטה, לעולם המוגבל שלנו וזאת בזכות היכולת של רבי שמעון לראות את הפנימיות של הדברים. כך גם בפרשתנו: בפסוקים אלו יש ברכות גדולות, רק שהן מסתתרות וכדי לגלותן צריכים להתאמץ. לדוגמה, אחת מהתוכחות הכתובות בפרשה היא: "וכשלו איש באחיו". על פי הפשט, מכיוון שישראל ערבים זה לזה, כאשר אחד חוטא, גם השני סובל מכך. אך בתורת החסידות מבואר שיש כאן ברכה – מכיוון שישראל ערבים זה לזה, הרי שיש לכל אחד הכוח והיכולת לעזור לאחיו ולסייע לו בכל מה שצריך.
וזה בעצם הלימוד שלנו מהפרשה, להסתכל תמיד על הפנימיות של כל דבר ושל כל אדם, לדעת שגם מה שנראה ברובד החיצוני כקללה, יכול להתגלות כברכה גדולה. ואם נאמין ונתאמץ – נצליח להוריד את הברכה, שתתקיים בפועל כפשוטו. לפעמים אנחנו מרגישים שקוללנו ושלא הולך לנו בדיוק כמו שרצינו. נלמד להסתכל לפנימיות ולהבין שהכול לטובה – ובפנים טמונה ברכה. לפעמים אנו פוגשים אנשים שחיצונית אינם נראים לנו הכי טוב ועלינו לזכור שישראל ערבים זה לזה – ואם נסתכל לפנימיות – נראה את הברכה שבאדם ונוכל לסייע לו לגלות אותה.
* הכותב, הרב ישראל חממי הינו נציג חב"ד בקמפוסים ברחובות.
הסיפור לשבת: הקושי מזרז לך את הישועה
רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א בעל ה"תניא" היה נודד לערים רבות, כפי שנהגו תלמידי הבעל שם טוב, כדי לפרסם את שם ה' בעולם ולהלהיב את האנשים הפשוטים. כשהגיע לכל כפר וכפר ביקש הרבי מהגבאי רשות לדרוש. באחד הימים הגיע הרב לכפר בו הגבאי היה עם הארץ. אמר הגבאי: "איני מכיר אותך, לכן אני לא יודע אם הנך ראוי לדרוש בבית המדרש שלנו, אלא אם תענה על קושיה שנתעוררה לי זה עתה". הסכים הרב והגבאי שאלו: "על הפסוק 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה' (שמות א', יד') יש טעמי מקרא שמחים – יש 'קדמא ואזלא' וכן את הטעם 'רביע' שבקריאתם מסלסלים ומנגנים. והפסוק עצוב הוא, שהרי המצרים מיררו את חייהם של ישראל בעבודה קשה.
השיב לו רבי שניאור: "לפי החשבון, בני ישראל היו צריכים להיות במצרים הרבה יותר שנים, אולם לבסוף יצאו מאה ותשעים שנה לפני הזמן. בגלל קושי השיעבוד בורא עולם קיצר להם את הזמן, לכן הטעמים שמחים. ועוד, הטעמים 'קדמא ואזלא' הם בגימטריא ק"ץ, כמנין השנים שהרוויחו ויצאו לפני הזמן המתוכנן". לאחר הדרשה הנפלאה הזו הסכים הגבאי ונתן לרב רשות לדרוש… (הרב מטאלנא)
חייו של אדם הם כהרים וגבעות, פעם הוא למעלה, צוחק ומאושר ופעם למטה, פגוע, חרד ודיכאוני. אחד הדברים האסורים בשבת הוא להשוות גומות, כלומר לשטח את הקרקע שתהיה אחידה. מלאכה זו אסורה באיסור בונה. אולם אם אדם רוצה לבנות את עצמו, להרים את עצמו מעלה, לצאת מכל פגיעה ודיכאון, לצאת מקושי אל אושר ושמחה, הוא חייב "להשוות גומות", לשטח את חייו, להרים את הגבעה אל ההר.
בני ישראל עבדו בפרך, אולם הקושי הביא להם גאולה, יוסף היה בבית הסוהר, החושך בו היה נתון הביא אותו למלוך על אימפריה גדולה שמונים שנה. אולי עכשיו אנו מרגישים את הקושי עד עצמותינו, אולי הימים מכניסים אותנו לבועה של דאגה. נזכור תמיד שאין רע יורד מלמעלה, המצב בו אנו נמצאים יביא אותנו למקומות טובים יותר, הקושי הוא זירוז הישועה.
תרים את עצמך, אל תחפש לנבא את העתיד, אל תכניס את עצמך למקומות אפלים, הסתכל על הטוב שיש בעולם, על ערכן של מצוות אותן אתה מקיים, על האור שיש תמיד מעבר לאופל. הקשיים חולפים כמו השנים, תנצל אותן לאושר ושמחה גם בזמנים פחות מוארים.
