כאשר לי רווה הייתה ילדה צעירה בישוב מכבים (מה שהיום כולנו מכירים כ-מודיעין), היא חלמה להיות שחקנית. את לימודיה בתלמה ילין הקדישה לתיאטרון והייתה בטוחה שזה יהיה הכיוון שלה גם אחרי הצבא. כמובן שלחיים תכנון מסלול משלהם, ובסופו של דבר – היום רווה אוחזת בתפקיד בכיר בחברת צריכה גדולה וחובשת גם כובע חדש: סופרת. רומן הביכורים שלה, "זה לא חייב להיות ככה", (רימונים, 2022), עושה את צעדיו הראשונים בעולם, וכבר כובש לבבות.
סבירות גבוהה מאוד שתראו את לי ברחבי פארק ענבה, או רוכבת על האופניים בשבילים הייעודיים לכך בעיר מגוריה, מודיעין. מי שמשפחתה היא מחלוצי הישוב – המשיכה לי את ההתיישבות ומגדלת בה היום גם את ילדיה שלה. "אני זוכרת שכשעברנו לגור במכבים לא היה שם כלום חוץ מבתים. כל דבר אחר היה מחוץ לישוב – בית הספר, החנויות, סופרמרקט לרכישת מוצרי מזון. הכל היה מצריך מאיתנו יציאה מתוכננת, ובכל זאת חיינו באוירה כפרית שלא הייתי מחליפה אותה בילדותי, בשום דבר אחר. ההורים שלי גרים במכבים עד היום, והאחים שלי ואני מגדלים את המשפחות שלנו במודיעין וברעות. אני באופן אישי תמיד ידעתי שאגדל כאן את הילדים שלי ואגור כאן עם משפחתי; גם בגלל שאני אוהבת את העיר ואת איך שהיא בנויה ומתפתחת, וגם משום שהיה לי חשוב לגור ליד ההורים שלי. בעלי היה ממש עד לא מזמן איש צבא, שהשירות שלו היה ברובו בשטח והקרבה המשפחתית סייעה לי המון".
אם תשאלו אותה מה היא הכי אוהבת בסביבת המגורים שלה – זו וודאי תהיה העובדה שהעיר איננה צפופה מדי. "מצד אחד היום כבר ישנם כל השירותים שתושב זקוק להם וגם מקומות בילוי ותרבות, אבל שכונות העיר הן שקטות וידידותיות לילדים. יש מגוון פארקים ושטחים ירוקים וגם תשתית טובה של מסלולי אופניים ומתקני ספורט. באזור המגורים שלי אני אוהבת את הבניה הנמוכה והתחושה של אוויר בתוך עיר". תהליך כתיבת הספר התחיל להתבשל אצלה כאשר השתתפה, לפני כמה שנים בקורס כתיבה בבה"ס "גיבור תרבות" של אמנון ז'קונט. זה התחיל מתרגיל כתיבה שעשתה, והרגישה שהיא רוצה להמשיך ולפתח אותו. הרעיון התגבש לכדי ספר שבהדרגה רקם דמויות, ברא חיים והתרחשויות.
לדבריה, "העיסוק המקצועי שלי עבר כמה גלגולים. הייתה תקופה שהייתי עצמאית, גידלתי את הילדים שלי ונהניתי מעשייה מגוונת, והיום אני מנהלת תקשורת פנים-ארגונית בחברת צריכה גדולה. לפעילות עם צעירים במצוקה ונערות בסיכון נחשפתי במקרה במסגרת העבודה שלי לפני כמה שנים, ובמקביל לכך כל הזמן עסקתי בכתיבת הספר; החיים השתלבו באופן טבעי מאוד עם העלילה וזו היא הסיבה לכך שגם שם הדמות הראשית שבו היא אישה שמגלה את החיים שמעבר לקריירה. היא מתנדבת במרכז לנערות בסיכון, יוצאת עם מצלמה לחקור את הסביבה ומגלה דברים נפלאים שלא בהכרח הייתה נחשפת אליהם אילולי השינוי המהותי שנכפה עלייה מקצועית ואישית".
"אני חושבת שהמסר העיקרי שמתקבל בספר הוא החשיבות של כל אחד מאיתנו לעצור ולשאול את השאלה: האם אני נמצא במקום הנכון עבורי? לא בממד הקיומי של השאלה, אלא הפרקטי והמעשי – האם טוב לי עם המקצוע שלי, המצב האישי שלי, המשפחה שלי? אחרי שתוהים על כך, מתקבלות תשובות שנדרש אומץ לאמץ אותן ולצעוד לכיוון שהן מתוות".
מתוך הספר:
"הרגשתי כמו בסרטים המצוירים. כאילו הראש שלי מתנפח וגדֵל והפרצוף מאדים. מהבוקר ניסיתי לגייס את כל הסבלנות שלי ואת כל החינוך שקיבלתי על איך נותנים כבוד למבוגרים ובכירים ממך ואיך מישהי במעמדי לא מתפרצת אלא עונה בנימוס. אבל הפעם הרגשתי
שזה אבוד. כל האיפוק והחינוך לא יכלו לעמוד עוד בפרץ התחושות שהאישה האיומה הזו מביאה איתה בכל פעם שאנחנו מנהלות שיחה. אם בכלל אפשר לקרוא לזה שיחה. זה בדרך כלל מונולוג שלה על כל מה שאני עושה לא בסדר. התאפקתי והתאפקתי ואז זה פשוט יצא. "די, מספיק. מי את חושבת שאת? למה את חושבת שאת יכולה לדבר אליי ככה? למה הכול תמיד לא בסדר? הצוות עובד מצוין, התוצאות שלנו מוכיחות את עצמן. למה את חושבת שאת יכולה להשפיל אותנו?" לרגע הסתכלתי על עצמי מבחוץ והייתה לי הרגשה שמכאן ואילך הדברים ייראו אחרת. הרגשתי שלמרות שכל החיים התנהלתי בתחושה שלדברים יש נטייה להסתדר ושבן אדם כמוני נמצא במקום טוב, זוכה למקום הראוי לו ואנשים מכבדים אותו, הרגע הזה ישנה את הכול."
"זה לא חייב להיות ככה", 376 עמודים | מחיר קטלוגי: 98 ₪ | לספר גם גרסה דיגיטלית. זמין לרכישה בכל הפורמטים באתר הוצאת רימונים.
