כבר בהיותו בן עשר היה הבעל שם טוב חבר בחבורת הצדיקים הנסתרים. בהיותו בן שבע עשרה שנים, כשהוא לבוש בבגד עליון של חצי פרווה, כמו אנשי הישובים הפשוטים, נהג לבקר בכפרים ובעיירות ולחזק את לבבם של התושבים באמונת הבורא.
באחד מימי הקיץ החמים הגיע הבעל שם טוב לישוב יהודי שתושביו התעסקו בעבודת האדמה לצורך פרנסתם. זמן רב לא ירדו גשמים, תבואות השדה והכרם התייבשו, הבהמות חלו במחלת הדבר, הייתה זו עת צרה גדולה. יראי שמים היו אנשי הישוב והתעוררו בתשובה וכשזה לא עזר החליטו להביא רב שיוכיח אותם ויעורר אותם לתשובה. כשהגיע הרב החשוב התאספו כל אנשי הישוב בבית הכנסת והרב לא חסך בדבריו ו"שפך" אש וגפרית על האנשים הפשוטים, עד שכל הקהל בכה בכיות גדולות.
הבעל שם טוב שנכח בבית הכנסת, ראה בצרתם, שמע את בכיים, פנה אל הרב המוכיח וקרא בקול: "מה יש לך מהיהודים האלה? הם יהודים טובים!" המשיך הבעל שם טוב וקרא: "בואו יהודים! נרקוד יחד, אחרי זמן מנחה ירדו גשמים". בתחילה הסתכלו עליו בחשש, שמא יצא מדעתו. משראה כך הביא הבעל שם טוב ראיות ממאמרי חז"ל לחיזוק דבריו והחל לחזק את הציבור באמונה. תוך כדי האזנה לדבריו התעורר הציבור באמונה והחל לרקוד יחד עם הבעל שם טוב. באמצע הריקוד החל לרדת גשם שוטף וכל הציבור החל לברך את הבורא. הבעל שם טוב בירך אותם בברכת שובע, והוסיף: "זכות השמחה והאמונה שלכם פעלה לביטול הגזרה" (ספר השיחות תש"א).
באמצעות השמחה אדם יכול לצאת מכל הצרות, מכל הדיכאונות, לבטל גזרות ולהביא על עצמו ישועות. מתי אדם שמח? דווקא אחרי שהוא רואה את הישועה, את ההצלחה. אך אם יקדים לשמוח דווקא בשעת הקושי, בשעת המשבר, יוכיח בזאת את האמונה השלמה בבורא, את הידיעה שאין עוד מלבדו וממילא תבוא אליו הישועה מהר יותר, בדיוק בזמן הנצרך לו. כמובן שהדבר לא פשוט, בשעת הקושי אדם מסתגר בתוך עצמו, מבכה על מר גורלו וממאן להאמין שיהיה נס. דווקא בשעה הזו תתרומם, תעמוד איתן, תרים ראש, תחייך, דבר עם בורא עולם, תשיר לו, תסתכל על הטוב שיש לך, כך תגיע לשמחה, תמוסס את העצבות ותזרע לך את הישועה. מכאן היא תתחיל לצמוח ותביא עימה את הבשורה: "הכול כבר מאחוריך בני האהוב…". שמחה מקנה לאדם חיים מאושרים בעולם הזה ושכר עצום בעולם הבא.
