שתיים בלילה, אני יושבת לכתוב את "דבר העורכת" בפעם הראשונה שלי בשבועון רחובותי. אם להודות, כבר ערכתי בעבר מקומון – אולם ההתרגשות הפעם היא משולשת, שכן השבועון המהודר שאתם אוחזים כעת בידכם הוא כתינוק שבקע מרחם אימו, הוא שלי ורק שלי – והלב? מתפוצץ.
אומרים שאין דבר העומד בפני הרצון – הפתגם הזה הוא כל כך נכון ומדויק. במשך חודשים ארוכים פנטזתי על הרגע הזה, בניתי לעצמי דמיון ומטרות בדרך בכדי להגיע אל היעד, לייסד עיתון ברמה גבוהה בעיר שכה צמאה לתכנים איכותיים עם נושאים מגוונים שיגעו לעשרות אלפי בתי אב מידי שבוע, כאשר הרצון הוא לגעת בכל אחת ואחד מ-147 אלף התושבים כאן.
בכל שבוע – וזוהי התחייבות – אביא בפניכם כתבות אותנטיות, חותכות, מדויקות, חשיפות, טורים מיוחדים, רגעים היסטוריים, צילומים מרהיבים ועוד – כאשר כל אלה מגובים בכתיבה יוצרת ונוגעת, בדיוק כפי שאני נוהגת להפיץ מזה עשרים שנה.
אני כותבת את המילים הללו כלא מאמינה, התרגשות עצומה מתחוללת בתוכי והיא רק מתגברת… כה קשה לתארה. עם יד על הלב, תכננתי כל כך הרבה בדרך, הצבתי כל כך הרבה אנשים שיאיישו תפקידים כאלה ואחרים בתוך התהליך – אך אנו מתכננים תכניות ובורא עולם צוחק… האחד התחרט, השני נעלם, השלישית התאדתה, הרביעי מצא עבודה בתחומו, החמישי לא הבין את המטלות והשישי החליט שהוא יורד משיתוף הפעולה מסיבותיו הוא – אך לא הרמתי ידיים. ידעתי שעליי להגשים את היעד, למרות הכול וכנגד כל הסיכויים, בדיוק בתאריך בו קבעתי את הדד ליין הראשון, האחד בנובמבר, תאריך שחקוק אצלי מהיום בו נולדתי.
לא הייתה ברירה אלא לעבוד במרץ בכל ימות השבוע – שקדתי מסביב לשעון על התכנים, בחנתי כל שורה, כל כותרת, כל תמונה שתהיה ברזולוציה הנכונה כאשר אפילו הפרסומים חייבים היו לקלוע לטעמי – מעוצבים בטוב טעם. כן, חשוב לי שתיהנו אפילו מהפרסומות. אני לא מצטערת לרגע על העבודה הקשה – גם לה, כמו לעיתון, יש דד ליין שבועי – השבת. לאחר הדלקת הנרות מגיעה אחדות המשפחה, המסורת שנותנת כוח להמשיך, המטעמים המופלאים מידי הזהב של אמא והברכה של אבא. רק שם, אני מרשה לעצמי לנוח – ואני עושה זאת בכל שבת שעות ארוכות, נהנית מההפוגה, מתענגת על שעות של שקט. אין מחשב, אין סמארטפון, אין דד ליין – רק אני והשבת שלי.
ואז, זה חוזר על עצמו – עם השבוע החדש, מגיעים הלחץ, ההחלטות החשובות על מדורים שאסור לוותר עליהם, תכנים שחובה לשלב, אנשים שיש להזכיר וכל אלה במהדורת פרינט. סביר להניח שיהיו כאלו שישאלו מדוע בכל זאת, בעידן בו הדיגיטל פורח ומתפתח למימדי ענק שלא ניתן לשלוט בהם, בחרתי לפתוח עיתון. ובכן, כפי שזיהיתי פוטנציאל תקשורתי בעולם הדיגיטלי ופתחתי את אתר החדשות "רחובות היום" בדיוק לפני 11 חודשים – אתר שצבר הצלחה מטאורית, אף הוא כנגד כל הסיכויים, עם עשרות אלפי גולשים בחודש, כך זיהיתי את הצורך של תושבי רחובות בעיתונות המסורתית. לא הגעתי לכאן ל'סיבוב דאווין'. רבותיי, אני כאן בכדי להישאר, להטביע חותם שנים רבות.
יש משפט שאומר: "המתנה הכי טובה שאתה יכול לתת למישהו היא הזמן שלך. כשאתה נותן את הזמן שלך, אתה נותן חלק מהחיים שלך שאף פעם לא תקבל חזרה". כולי תקווה שתיהנו מהעשייה שבוע אחר שבוע. אתם מוזמנים לכתוב אליי בכל עת, לשלוח מכתבים למערכת, להעביר ידיעות, הצעות ייעול לכתבות ומדורים וכמובן ביקורות למייל [email protected] או לוואטסאפ הישיר שלי בטל' 054-9759222.
מאחלת לכם סופשבוע חמים ורק בריאות!
שלכם,
ליזה ללוצשווילי
