מבזקים
אשדוד: המדדים היו תקינים – אבל בן 3 הלך ושקע לאחר שבלע תרופה מודיעין־מכבים־רעות: 1.5 מיליון שקל יחולקו לסטודנטים – מלגות של עד 10,000 שקל פתח תקווה: שריפה בבניין מגורים בז׳בוטינסקי – דיירים הונחו להסתגר בבתיהם שדרות והעוטף: פיצוצים עזים צפויים להישמע בשעות הקרובות בעקבות פעילות צה״ל ברצועה לראשונה הוגדרו רשמית אזורי היין של הנגב – מיער יתיר ועד הר הנגב AI, סייבר ורובוטים מעופפים – הטכנולוגיות שכבר פועלות בנמל אשדוד היערכות למשחק בין הפועל ב"ש למכבי ת"א – אלה הסדרי התנועה רחובות: הפארק האהוב ייסגר כבר ביום שלישי אחר הצהריים גבעתיים: פסטיבל היין "בציר בעיר" חוזר בפעם החמישית בן 23 מירושלים נהרג בתאונת אופנוע בווייטנאם – מאמצים להביאו לקבורה בישראל מודיעין: בית הספר פסיפס ייקרא על שמו של המחנך היהודי סאלי ביין יבנה: סינמטק העיר פותח את עונת הסתיו עם סרטים חדשים, סטנדאפ ושבת תרבות לקראת ראש השנה: אלפי מתנדבי מד״א אוספים חבילות מזון למשפחות מעוטות יכולת ירושלים: אושרה תוכנית הענק במתחם חסבון – 950 דירות ושלושה מגדלים עד 45 קומות בית חולים לבובות באשדוד: הילדים הפכו לרופאים – והפחד מהבדיקות הפך למשחק רמלה נערכת ליום הכיפורים: לא תתאפשר כפרות עם תרנגולים במרחב הציבורי בעקבות ירי וסכסוך בין משפחות: המשטרה סגרה שלושה עסקים בשגב שלום אשדוד: בת 17 נפגעה ממשאית בשדרות הפרחים – מצבה קשה באר שבע: מרפאת מכבידנט עברה למשכן חדש – עם 13 חדרי טיפול ו־CT ראשון ברשת אשדוד: כ – 150 הורים וילדים השתתפו ב״בית חולים לבובות״

טור אישי: עוד שם, עוד בית מרוסק, ושאלה אחת שמהדהדת – מתי נתעורר?

זה לא יכול להימשך ככה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתרגל למציאות שבה המיטב של ילדינו נופלים, בזמן שהשגרה נמשכת כאילו הכל כרגיל. האובדן הוא אמיתי, הכאב הוא פיזי, והשבר החברתי והלאומי רק הולך ומעמיק.

הבוקר שוב נפתח בנקישה הנוראית על הדלת. שוב המילים המצמררות "הותר לפרסום", שוב פנים צעירות ויפות שמביטות אלינו מבעד למסך, ושוב עיר שלמה – הפעם אשקלון – שעוטפת את עצמה ביגון כבד מנשוא עם נפילתו של סמ״ר מיכאל טיוקין ז"ל בקרב בדרום לבנון.

עוד חלל. עוד גיבור בן 21 שלא יחזור הביתה. עוד שולחן שבת שיישאר ריק, עוד הורים שהעולם שלהם חרב עליהם ברגע אחד, ועוד משפחה שמצטרפת בעל כורחה למשפחת השכול המדממת.

ואני שואלת את עצמי, ואת כולנו: מה קורה פה?

איך הגענו למצב שבו אנחנו פשוט ממשיכים הלאה? איך האובדן הבלתי נסבל הזה הופך לחלק מסטטיסטיקה יומיומית? המערכה הצפונית גובה מאיתנו מחיר דמים בלתי נתפס. יישובים שלמים נמצאים תחת מתקפה, תושבים מרוסקים שמעבירים לילות שלמים ללא שינה, בין אזעקה לממ"ד, בחרדה קיומית בלתי פוסקת. חבלי ארץ שלמים נטושים, בוערים, והתחושה היא שהמדינה שלנו פשוט מתפוררת לנו בין הידיים.

זה לא יכול להימשך ככה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתרגל למציאות שבה המיטב של ילדינו נופלים, בזמן שהשגרה נמשכת כאילו הכל כרגיל. האובדן הוא אמיתי, הכאב הוא פיזי, והשבר החברתי והלאומי רק הולך ומעמיק.

הטור הזה הוא לא פוליטי, הוא זעקה של לב של אמא, של אזרחית, של עיתונאית שרואה את השמות זורמים למערכת ולא יכולה לעצור את הדמעות. זו קריאת השכמה לכל מי שיושב במגדלי השן ובמוקדי קבלת ההחלטות: תתעוררו!

המשפחות מרוסקות, העם פצוע, והמדינה צריכה כיוון, תקווה ופתרון. הגיע הזמן שמישהו יתעורר ויבין שהמחיר שאנחנו משלמים הוא כבר מזמן מעבר למה שהחברה הישראלית מסוגלת לשאת.

יהי זכרו של סמ"ר מיכאל טיוקין, וזכרם של כל חללי המערכה, ברוך ונצור בליבנו לעד.


◼️ חדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן

◼️ חדשות מלחמה בישראל וענייני ביטחון בווטסאפ לחצו כאן

זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.

צילום: FREEPIK

להצטרפות לקבוצה בוואצפ של אשקלון

לחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן