הפעילה החברתית נעזרה בדפי פייסבוק אותם היא מפעילה ובאנשים טובים שמגיעים אליה מכל הארץ וסייעו בשינועים של מצרכי מזון שחולקו ללמעלה מ-200 משפחות נזקקות לכבוד חג הפסח. שחם: "הדבר הזה התחיל מהמקום שבו ההורים שלי העבירו לנו בתורשה את ערך הנתינה, זה בגנים ומה שחשוב לי הוא להמשיך את הטוב הזה לזכר שמם".
כבר עשרים ושתיים שנה שבהם רוית שחם פועלת לילות כימים ואוספת מכל חלקי הארץ מוצרי מזון. בזכות אנשים טובים למעלה ממאתיים משפחות יקבלו את סלי המזון שאותם מרכזת שחם בביתה הצנוע ברחוב ארלוזורוב. "התחלנו מ-14 משפחות, אנשים שהכרתי עם קשיים יומיומיים. בהתחלה חילקתי מצרכים בשקית, תמיד רציתי להתקדם לעוד משפחות, עד שלאט לאט התחלתי לרתום את השרשרת האנושית המיוחדת שאין כדוגמתה בארץ ובזכותה אנחנו מסוגלים לתת קצה של אור למשפחות רבות. השרשרת האנושית הזו מורכבת כבר שנים רבות מאנשים מיוחדים וטובים שתמיד מוכנים לתת כמו עופר פקע חקלאות, רינת הבית המתוק, יואב פורר, בית ספר בכור לוי, בית ספר גוונים בנען, סופר מאמא שני יפרח, רפי מלכה, רחל משוייץ, גאולה ממספרת אלדד, סמדר כהן שוק רחובות, אלי דולב ממרפאת השיניים דולב וכמובן אנשים נוספים שנרתמים כל הזמן ומסייעים ככל יכולתם כדי שלאחרים יהיה טוב".
הסיפור של רוית שחם מיוחד במינו. הנתינה הגדולה שלה לאחר היא מנת חלקה. בשנתיים האחרונות היא עברה ארבעה התקפי לב אולם אלה גם הם לא גורמים לה לעצור ולנוח, היא רוצה לתת – כמה שיותר ולכמה שיותר. "הדבר הזה התחיל מהמקום שבו ההורים שלי העבירו לנו בתורשה את ערך הנתינה. זה בגנים ומה שחשוב לי הוא להמשיך את הטוב הזה לזכר שמם. תודה לאל שהגעתי למימדים כאלה, מבחינתי זה בטוח שהם יגיעו להיכל", היא אומרת בהתרגשות ומגוללת אודות אביה. "אבא היה דמות מוכרת, היה לו דוכן תותים בשוק רחובות, כולם הכירו אותו והוא היה איש של נתינה. לאחר מותו (טבע בכנרת-ל"ל) ידעו לספר שאיש אחד נשרף בשוק ואבא עזב את הדוכן כפי שהוא עם הסחורה והמזומן ונסע איתו לבית החולים. הוא לא ראה כלום, אלא את הנתינה וכך גם אמא. כל מי שהיה צריך להתחתן ולא היה לו כסף היא הייתה הולכת דוכן אחר דוכן, מבקשת מהרוכלים לסייע וכך הייתה מתקיימת חתונה. ההורים שלי היו אנשים טובים ונותרו מהם זיכרונות טובים ומעשים טובים – וזוהי הנחמה".
*
היא הייתה רק בת שש כשאביה טבע בכנרת, כעבור אחת עשרה שנה התייתמה גם מהאם שנפטרה מהמחלה הארורה. "שנתיים לא יצאתי מהחדר ומי שרצה לדבר איתי יכל לשים לי פתקים מתחת לדלת. השוק היה גדול מידי כי אהבתי אותה אהבת עולם. איבדתי את הבייבי שלי, אמא הייתה הבייבי שלי. הייתי מסרקת אותה אחרי מקלחת, הייתי הולכת אחריה, דואגת לה לכל דבר קטן. היום אני יכולה להגיד בוודאות שאם זכיתי במשהו בחיים – זה להיות הילדה שלה".
איבדת את הורייך בגיל צעיר, חיים לא פשוטים כלל, באחרונה נוספו לכך ארבעה התקפי לב. מאין הכוחות?
"תראי, מהמקום הזה שבו הייתי מסוגרת, החלטתי לקום. קודם כל בשבילי ואחר כך הבנתי את הייעוד שלי בחיים: להושיט יד לאחרים, לתת להם תקווה ושלא ירגישו לעולם את הקשיים שאני חוויתי. בחרתי לא לעשות ילדים אבל אני דואגת להרבה, אימצתי לאורך החיים בייעוד הזה הרבה ילדים, חלקם עם פנים ושמות. שואלים אותי כל הזמן, מאיפה הכוח? אני חושבת שמהאמונה האמיתית שלי שהתורה עומדת על גמילות חסדים, על עשייה, נתינה – שם אני מוצאת את נקודת האושר שלי, אז למה לי לזוז ממנה? אני אוהבת את זה, משמחת אותי מאוד הנתינה, בשבילי היא הקבלה".
אני מניחה שנחשפת למקרים רבים לאורך השנים. מה המקרה הקשה ביותר שזכור לך?
"אמא שמתקשרת אליי ואומרת לי 'אין לי ארוחת בוקר, אין סנדוויץ" לילד אין לה. מה עושים במקרה כזה? מתאחדים, בודקים את המצב בבית שלה ולא דואגים רק לסנדוויץ" שיהיה כמו פלסטר לפצוע אנוש אלא דואגים לאסוף אותה, להרים אותה וגם אם צריך כלכלן דואגים להוציא אותה מהמצב בו היא נמצאת. כמובן שאם מדובר במשפחות מרובות ילדים הדבר הראשון הוא לקשר אותן עם אולמות או חברות קייטרינג – זה גדול עליי בשלב זה".
קיימות בוודאי גם משפחות שאינן נזקקות אך עדיין מבקשות, איך מתמודדים?
"אני מאמינה שיש כאלה אבל נותנת מהלב, לא מתערבת לאלוהים בעבודה. לרוב, הרשימה באה מ'מקומות בטוחים' כמו הרווחה, אנוש, אק"ים, ממקורות שיודעים בוודאות על משפחות שזקוקות לסיוע הזה".
ומהו היעד שלך?
"הרגע הזה – זה היעד שלי, לדאוג לאנשים עכשיו לא אתמול ומחר וכמובן להגדיל את השרשרת האנושית, את מספר האנשים הטובים שקיימים מסביבנו ומוכנים להושיט יד לזולת מתוך רצון טוב ולא מתוך כוונה לקבל למרות שבשורה התחתונה אנחנו מקבלים הרבה יותר ממה שמקבל הנזקק".
