הבעל-שם-טוב לימד שכל דבר שיהודי רואה או שומע הוא צריך ללמוד הוראה בעבודת ה’. פעם ביקר הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסון, אצל רופא, וקיבל זריקה. כאשר שב, סיפר לחסידיו שלמד הוראה נפלאה מביקורו אצל הרופא
“ראיתי”, אמר הרבי, “שהרופא רחץ תחילה את ידיו, אחר כך לקח צמר גפן רך וליטף את ידי, התנצל שזה קצת יכאב, הזריק לי את החומר, ומיד ליטף שוב את ידי והתנצל שהכאיב לי. למדתי דבר נפלא. לפעמים עלינו להעיר למישהו, להוכיח, למתוח ביקורת. הביקורת עלולה להכאיב. לכן, דבר ראשון אנחנו צריכים לרחוץ היטב את הידיים – לוודא שאנו עצמנו איננו נכשלים בעוון שעליו אנו רוצים להוכיח את הזולת, ואז יש ללטף אותו – לומר לו מילה טובה לפני הביקורת, אחר כך להתנצל ולהעיר בעדינות, ולבסוף – שוב ללטף במילה טובה. אם נקפיד על שלבים אלו במתן ביקורת – מובטח לנו שדברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב”.
גם בפרשה שלנו נוכל לראות שיעור מעניין ונוגע לתוכחה. משה ואהרן מגיעים לפרעה, ומתחילים להפעיל לחץ מתון לקראת המכות הקשות. אהרן זורק את מטה האלוקים, ולפתע המטה הופך לנחש אימתני. אבל פרעה אינו מתרגש, וקורא מיד לחרטומים. כולם זורקים את המקלות שלהם לרצפה, ובאמצעות כישוף הם הופכים לנחשים. לבסוף – אהרן מנצח את כולם, כמו שנאמר: “ויבלע מטה אהרן את מטותם”. שימו לב לדבר מעניין. לא כתוב שהנחש של אהרן בלע את הנחשים של החרטומים, אלא כתוב שהמטה שלו בלע את המטות שלהם. לומדים מכאן חז”ל שהיה שם “נס בתוך נס”. כאשר המקל של אהרן בלע את המקלות של שאר החרטומים, הוא כבר לא היה נחש. הבליעה הייתה אחרי שכל הנחשים חזרו והפכו למקלות. בתור מקל הוא בלע את שאר המקלות. כאשר נחש אחד בולע הרבה נחשים, זה נס; וכאשר מקל בולע מקלות, זהו נס גדול פי כמה. מוסיף המהרש”א שהיה כאן עוד נס: כאשר המקל בלע את שאר המקלות, הוא לא השמין ולא נהיה עבה יותר, אלא נשאר דק כמו מקל אחד. אם כן, אנחנו רואים שלושה פרטים בנס: 1) המטה של אהרון בלע את מטות שאר החרטומים; 2) כאשר הוא בלע אותם, כבר לא היה נחש אלא מקל; 3)אחרי שבלע לא השמין.
▪▪▪
מה כל זה מלמד אותנו? אהרן היה אוהב שלום ורודף שלום. בדרך כלל, כאשר מחנכים ילד או משפיעים על אנשים אחרים, עלינו לצעוד בדרכו של אהרן, מתוך אהבה וחיבה. המציאות מוכיחה שדווקא הדרך של אהבה היא שמצליחה להשפיע, ולא הדרך הקפדנית. אבל יש גם מקרים יוצאים מן הכלל. לפעמים הילד או התלמיד עושה דברים חמורים, מתנהג בצורה גרועה במיוחד, ובמקרים כאלו אין ברירה אלא להשתמש במטה התוכחה – להעיר, להוכיח, לבקר – כדי לגדוע את ההתנהגות הרעה בתחילתה. כיצד נוכיח? התורה מלמדת אותנו שלושה כללים חשובים בתוכחה: א. לפני התוכחה – בדוק שזה המטה של אהרן. קל מאוד להוכיח את הזולת, אבל חשוב לבדוק לפני כן אם התוכחה באה ממקום של אהבה או ממקום של קנאה ושל שנאה. אומרת לנו התורה שהמטה שבלע את שאר המטות היה שייך דווקא לאהרן. אהרן הוא סמל של אהבה, “אוהב שלום ורודף שלום”, ומכאן שכאשר רוצים להוכיח מישהו, התוכחה צריכה לבוא מתוך אהבה ולא מתוך שנאה. כדאי גם לזכור כי כאשר תוכחה יוצאת מתוך שנאה, היא אינה יעילה. ב. בשעת התוכחה – אל תהיה נחש. גם כאשר תוכחה מגיעה ממקום של אהבה, עדיין ייתכן שבשעת התוכחה ישתרבבו מילים ארסיות ועוקצניות, וטון הדיבור יהיה כעוס ורגזני. אומרת לנו התורה שכאשר מטה אהרן בלע את מטות שאר החרטומים, הוא לא היה נחש, אלא חזר והפך למקל יבש. כלומר, בשעת התוכחה אל תהיה נחש ארסי, אלא שמור על איפוק והוכח את הזולת באווירה רגועה. רק אז יש סיכוי שהתוכחה תצליח להשפיע. ג. אחרי התוכחה – אל תשמין מנחת. אדם עלול לחוש הנאה וסיפוק אחרי שהוכיח את הזולת. אומרת לנו התורה כי המטה של אהרן לא השמין ולא התעבה אחרי שבלע את שאר המטות. כלומר, אל תכניס את המציאות והישות שלך לתוך העניין, אלא תוכיח רק מפני שזה מה שצריך ותו לא.
יהיה רצון שנזכה להיות מתלמידיו של אהרן, שנאהב את השלום ונחפש רק את הטוב אצל הזולת, וגם אם חלילה נמצא משהו שדורש תיקון, נעיר בצורה נכונה, ואז בוודאי הדברים היוצאים מן הלב ייכנסו אל הלב.
