אפרים זלמנוביץ הרב הראשי מזכרת בתיה מסביר."עיתונאי מתאר מצב קיים. זה תפקידו. בעולם הדמוקרטי גדול כוחה של התקשורת. להרים אדם מאשפתות או חלילה להורידו לשאול תחתיות. אין מי שיאמר לעיתונאי מה תעשה ואיך תסקר. כל סיקור יכול להיות מוגש בצורה חיובית או שלילית. הדבר תלוי הן בדעת המסקר והן בדעת הקורא או השומע. לפי ראות עיני העיתונאי הוא המטיל פסיק או נקודה. על פי החלטתו הבלעדית הוא שם את הסימן קריאה או השאלה. מהבעת פניו של המראיין ניתן להבין, אם בא לקלל או לברך. גם להסיק איזו ידיעה היא בת משקל בעיניו והוא מבקש להעצימה או היכן ביקש לגחך אותה ולהשפילה.
כך או כך היהדות אוסרת להעליב או להשפיל. היהדות מצווה לומר תמיד מילה טובה על השני. לראות תמיד במעלת החבר ולא בחסרונו. סיקור חיובי מצד עיתונאי איננה עבירה. בוודאי אין בה שוחד. זו מצווה וחובה. מותר למרואיין לבקש שיאמרו עליו מילה טובה. הן לשם כך קיימים יחצנ"ים. מותר לדרוש להסיר כתבה פוגעת שלילית ומעליבה מן הטעם – לפני עוור לא תתן מכשול, אמר הרב אפרים זלמנוביץ הרב הראשי מזכרת בתיה.
השכם בכל בוקר קודם תפילת שחרית אנחנו נוהגים לומר "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שומע קול שוועת עתירות ומאזין לקול תפילת עמו ישראל ברחמיו שתכין לבנו ותכונן מחשבותינו ותשגר תפילותינו בפינו… ותצילנו מקנאת איש מרעהו. ולא יעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתנו על אחרים. אדרבה תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם ושנדבר כל אחד את חבירו בדרך הישר והרצוי לפניך ואל יעלה שום שנאה מאחד על חבירו חלילה" (תפילת רבי אלימלך מליז'נסק).
"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא שנאמר (משלי ח') "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נ"ה) "ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך" (משנה מסכת אבות פ"ה).
"תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים". עוד אמרו, כל היורדים לגיהנום עולים חוץ מאלה: המלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם לחבירו, והבא על אשת איש" (ב"מ נ"ח). הרמב"ם מזהיר חלילה לך להלבין פני חבר, לכנות שם לחבר או לקרוא לחבירו בכינויו או להתכבד בקלון חברך (הלכות תשובה פ"ג הי"ד).
