אחרי למעלה מחמישה חודשים בהם היה מאושפז הרחק ממשפחתו, עם טראומה וקשיי שפה, בידהאן סדג’וואל שנפצע קשה בטבח בשבת השחורה שוחרר בסוף השבוע מבית החולים.
נשיא המכללה פרופ’ שקד: “נמשיך ללוותו ולתמוך בו לאורך הליך השיקום”
בידאהן סדג’וואל, סטודנט לחקלאות מנפאל שלומד בתוכנית מיוחדת בחקלאות באקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב שבעוטף עזה, נפצע באורח אנוש במתקפת של מחבלי החמאס בבוקר ה-7 באוקטובר. בידהאן השתכן בקיבוץ עלומים יחד עם עשרות סטודנטים מהתוכנית, אזרחי מדינות זרות כמו נפאל, ויאטנאם וקמבודיה, אשר לומדים לימודי חקלאות במכללה ומשלבים עבודה חקלאית ביישובי האזור.
עשרה מחבריו של בידהאן, אזרחי נפאל, נרצחו לנגד עיניו בידי מחבלי ארגון הטרור כשאלה פשטו על השטחים החקלאיים בקיבוץ. שני סטודנטים נוספים נפצעו ושוחררו מבתי החולים וסטודנט נוסף, ביפין ג’ושי, עדיין חטוף ברצועת עזה כבר קרוב לחצי שנה. בהיעדר גב משפחתי בארץ, סגל המכללה טיפל בבידהאן באופן צמוד, תמך וליווה אותו למשך כל תקופת האשפוז המורכבת. בידהאן, ששרד את התופת באופן הרואי והיה מאושפז בסורוקה מאז תחילת המלחמה, השתחרר בסוף השבוע מבית החולים לאחר יותר מחמישה חודשים.
“נפצעתי קשה בשתי הרגליים ואיבדתי המון דם”, תאר את רגעי האימה. באותם רגעים לא יכולתי לזוז, אבל הבנתי שאני חיים לעצור את הדימום בכל דרך אז התיישבתי עם הרגליים על כרית למשך כמה שעות עד שפינו אותי לבית החולים, בזמן שמסביבי שוכבים מתים ופצועים”. בידהאן, שעבר בחודשים הללו סדרת ניתוחים מורכבים, מצליח להתהלך לאט ובזהירות כשהוא נעזר בקביים. “היום אני מרגיש טוב יותר, אבל יש לי עוד דרך ארוכה עד להחלמה מלאה ובהמשך ארצה לחזור לבית שלי בנפאל. בינתיים, אני עובר לגור ביחד עם חברי פראבין, שגם היה סטודנט בתוכנית והשתחרר משיקום בהדסה מוקדם יותר.
“הוא הגיע לסורוקה ב-7 באוקטובר עם פציעה קשה מאוד בשתי הרגליים כתוצאה ממטען שהתפוצץ”, משחזר ד”ר יותם היימן, אורטופד בכיר שטיפל בבידהאן. “הוא עבר מספר ניתוחים להצלת רגליו, כולל קיבוע שברים, הוצאת רסיסים והשתלת עצם”. מור ינאי, עובדת סוציאלית במחלקת שיקום מספרת על הקשר המיוחד שנרקם בין הצוות לבידהאן: “הטיפול היה מאתגר בגלל פערי השפה והתרבות, ובגלל הטראומה הקשה שעבר. את תקופת האשפוז הוא עבר ללא משפחה לצידו ומי שליוו אותו היו מתנדבים וצוות המכללה האקדמית חמדת, שם למד. לקח לו זמן להיפתח אלינו, אבל ככל שהוא התחזק פיזית והתאושש, כך גם הקשר בינינו נבנה”.
בידהאן כבר מתגעגע למשפחתו בנפאל אבל מודע לכך שהמפגש המיוחל ייקח עוד קצת זמן. “לא רציתי שהמשפחה שלי תגיע לישראל בגלל המלחמה, אז הם עקבו מרחוק אחרי ההתקדמות בשיקום. היחידים שביקרו אותי הם האנשים מהאקדמית חמדת ומתנדבים אחרים שדאגו לי”, ציין.
פרופ’ חיים שקד, נשיא האקדמית חמדת, הוסיף:
“בידהאן התמודד עם פציעה קשה ושיקום ממושך ללא משפחה לצידו. סגל המכללה תמך בו לאורך כל הדרך וימשיך ללוותו גם הלאה. אנו מאחלים לו ולשני חבריו שנפצעו עימו החלמה מהירה. אנו עומדים בקשר רציף עם משפחות הנרצחים ונוקטים מאמצים גדולים ככל שניתן למען הסטודנט ביפין ג’ושי החטוף, ופועלים להזכיר אותו היכן רק שאפשר”.
◼️ לקבוצת חדשות נתיבות בווטסאפ לחצו כאן
◼️ חדש! לקבוצת חדשות מועצות אזוריות בווטסאפ לחצו כאן
■ לקבוצת חדשות בווטסאפ – מלחמה בישראל חרבות ברזל לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
