באזכרת מעמד הר סיני יש את חידוש הברית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. ומדוע חוזרת התורה כעת למעמד הר סיני?
פרשת ואתחנן פותחת בתפילתו של משה רבינו לפני הקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ ישראל, והמענה האלוהי המונע ממנו להיכנס לארץ. אלה מובילים אותנו אל אירוע מאד גדול, אירוע שחל עם צאתנו ממצרים – מעמד הר סיני. הדור העומד כעת בפני משה רבינו לא היה במעמד הר סיני, או לפחות היה קטן בגילו, והנה כאן חוזרת התורה ללמד אותנו על המעמד הנישא והמרומם הזה, קבלת התורה. אחת הנקודות החשובות להזכרתו של מעמד הר סיני בשלב זה, היא ההנגדה בין האירועים הטרגיים שעברו על עם ישראל בבעל פעור ובבנות מדיין, ועם הסתלקותם של ענני הכבוד וביטולו של האינקובטור הרוחני שהיינו בו במשך ארבעים שנה.
באזכורו של מעמד הר סיני יש בו את חידוש הברית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, והיצירה המשותפת של האחדות האלוהית אל מול אחדות העם, בבחינת קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא (הקדוש ברוך הוא וישראל והתורה הינם אחד). עם יצירת המופת האלוהי של הופעת שכינה וקבלת התורה, התאחדו הקב”ה דרך תורתו לעם ישראל.
אנחנו קוראים את הפסוק “אתה הראית לדעת כי ה’ הוא האלוהים אין עוד מלבדו” והתגלות זאת התבררה לאומה הישראלית בשורש נשמתה את גודל הגילוי האלוהי שאין עוד מלבדו. אין מציאות בעולם זולת ה,’ אפס בלעדו – וכל ההוויה כולה בטלה ומבוטלת כלפי ריבונו של עולם. משם אנחנו יכולים לעלות ולטפס אל המצווה היומית של קבלת עול מלכות שמים – שמע ישראל ה’ אלוהינו ה’ אחד. קבל והבן עם ישראל, שה’ שנמצא מעבר להוויה ומעבר למציאות. אותה מציאות נגלית אלינו, והיא מהווה אחדות אחת בין הצד הבלתי נתפס לבין ההופעה המתגלה בעולם.
זה השורש של ההוויה וזה הגילוי שאותו אנו תופסים. בבחינת אבינו מלכינו; מלכינו מציין את הנבדלות של ריבונו של עולם, ואבינו מציין את ההתחברות אל הנבראים. ולכך אמרה הגמרא למה קדמה פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע, שפרשת שמע היא קבלת עול מלכות שמים, ורק לאחר מכן אנו יכולים להגיע לקבלת מצוות. שאם לא נדע מיהו המצווה לא נוכל לקיים את מצוותיו כראוי.
