אסנת קרני נולדה וגדלה בקיבוץ רביבים בדרום. לאחר שהתנדבה בשנת שירות במחנות העולם, סיימה את שירותה הצבאי וטיילה ברחבי העולם, גמלה בליבה ההחלטה ללמוד. הפור נפל על עבודה הסוציאלית. קרני (55, נשואה ואם לשלוש בנות), אוחזת בתואר שני מהאוניברסיטה העברית בירושלים ועוסקת בעבודה הסוציאלית כבר שלושה עשורים. למאוחדת הגיעה בשנת 2008. כיום הינה עו”סית מחוזית, במחוז דרום במאוחדת המנהלת 19 עובדות סוציאליות בהצלחה רבה.
לכבוד יום העו”ס הבינלאומי – יום שכל כולו הוקרה לעובדות הסוציאליות בכל העולם, בחרנו לשוחח עם קרני, ממשרדה שבמנהלת המחוז ברחובות, על השנה הלא פשוטה בצל הקורונה, העבודה הסוציאלית בכלל והשירות החדש של מאוחדת המאפשר לתאם טיפול עם עובדת סוציאלית גם באופן ההיברידי.
בואי נתחיל מהתחלה. למה דווקא עבודה סוציאלית?
“אני בנאדם של אנשים, מכוונת אנשים, אוהבת את המגע, את הקשר ואת היכולת להשפיע ולשנות. אם לומר בכנות, הבחירה במקצוע הזה לא הייתה במודע מן ההתחלה. לקח לי זמן להתאהב במקצוע – וככל שאני יותר ויותר שנים בו, אני אוהבת את העבודה הסוציאלית יותר. אני מאוד מתחברת למגוון העצום בעבודה הזו, אנו מתעסקים בתחומים רבים, חולים כרוניים, חולים אקוטיים, יכול להיות בתחום הדמנציה או האונקולוגיה, ואם זה תחום של בריאות האשה – דיכאון לאחר לידה, לידות שקטות, אובדן הריון, מקרים של אלימות בין זוגית, איתור נפגעים והטיפול בהם. לאנשים שעוברים איזשהו משבר בחיים – העובדת הסוציאלית, בפעמים רבות תעזור להם – הן במקצועיות, הן באנושיות כשההתערבות היא טיפולית”.
מה המקרה הזכור ביותר שבו טיפלת?
“וואו. היו הרבה מקרים שהעבודה הסוציאלית הייתה שם במקום ובזמן הנכון, היה מקרה בו ליוויתי משפחה שבה האישה מגיל צעיר, יחסית, חלתה בדמנציה. היה מקום לבנות התערבות משפחתית לקבלת המחלה תוך מתן כלים להתמודדות עם המצב. היו מקרים של נשים שחוו אלימות ובמפגש עם העובדת הסוציאלית נתנו לה ביטחון שאנחנו יכולות לעזור לה, אם זה להגיע למרכז למניעת אלימות משפחה, אם זה ליצור מעטפת עבורה ועבור הילדים שלה. לנכי נפש שהיו זכאים לסל שיקום אפשרנו בתהליך טיפולי למצות את הזכויות ולזכות במגוון רחב של מענים חדשים, ואשה שחווה דיכאון לאחר לידה שיודעת שיש מי שמבינה אותה, פוגשת אותה שבוע אחר שבוע ומסייעת לה לעבור את התקופה הקשה”.
בואי נודה שלא פשוט להיות עו”ס בימינו, ובוודאי לא מאז פרוץ הקורונה.
“לגמרי. עבדנו המון המון שעות, נתנו מענה לכל האוכלוסייה שחלתה בקורונה והייתה זקוקה לתמיכה רגשית. היינו חלק מאוד משמעותי בכל הנושא של המלוניות, נתנו מענה סביב חרדות או קשיים והיינו מעורבים בתהליכים מורכבים”.
“תראי”, היא אומרת, “הנגיף הזה השפיע מאוד. באיזשהו שלב הבנו שקורונה זו מחלה חברתית לא פחות מרפואית. תחילה היה צורך למצוא פתרונות למצב בו חלק מהעובדות שיש להן שלושה-ארבעה ילדים קטנים צריכות להתארגן ולראות איך הן מגיעות לעבודה, כדי לתת תמיכה במטופלים. העובדות הסוציאליות הן ככל האדם וגם בהן היה פחד לצאת מהבית ולהידבק בנגיף – ועדיין, עם כל הקושי, הן עשו זאת מתוך שליחות אמיתית. הקמנו מבצע מורכב ומאתגר שבמסגרתו ביצענו שיחות יזומות לאלפי קשישים, ביררנו מהם הצרכים הייחודיים לכל אחד ואחד. במקרים מסוימים המטפלות לא נכנסו לבתים בגלל שהקשיש היה מאומת קורונה והיינו צריכות לדאוג לו אפילו לארוחה חמה – והכל בשיתוף פעולה של מאוחדת עם כל הגורמים, עם משרד הבריאות, העמותות, העיריות וגורמים בקהילה. הקורונה יצרה שיתופי פעולה מהממים עם כל מקצועות הבריאות – למען המבוטחים. באופן כללי, אנחנו עובדים מערכתי ויודעים להפעיל עבודת צוות – וזו באמת אחת הגדולות של העובדות הסוציאליות”.
באלו קשיים נתקלתם?
“מציאות החיים המאוד קשה של קשישים שחוו בדידות גדולה, משפחות שמרבית בני המשפחה היו מאומתים, הצורך במתן תמיכה מחד ודאגה שמישהו יביא ארוחה חמה. הקושי שלנו היה עומס בעיקר, ריבוי משימות, אך לשמחתי ברגעים האלה ראינו שיש תמיכה מלאה מהנהלת המחוז בהובלת דני מושיוב ומכל הנהלת השירות הסוציאלי בהובלתה של עו”ס קרן זמיר. השנה הייתה עמוסה ומורכבת, אבל עם זאת התגלו הרבה כוחות משמעותיים, התגייסות הייתה גדולה למען המטרה”.
לכבוד יום העו”ס הבינלאומי מאוחדת פתחה בשירות חדש: עו”ס היברידי.
“נכון, בדרך הזו אנו נחשפים לעוד אוכלוסיות שהיו בעבר פחות נגישות לשוחח איתנו באמצעות הוידאו או הטלפון, כמו מרותקי בית שמתקשים לצאת, לקוח ששוהה בבית החולים יכול ליצור קשר ולתאם תור היברידי. בעיניי, השירות ההיברידי הוא פשוט דבר גדול”.
לסיום, איך את מסכמת את השנה שחלפה?
“כמנהלת צוות העובדות הסוציאליות במאוחדת מחוז דרום, אני חייבת להודות שהן הסבו לי גאווה רבה והראו אנושיות, הכלה והבנה לצרכים של בני האדם לצד מקצועיות רבה. הצוות קלט שהמציאות משתנה והמענים שלנו צריכים להיות מותאמים. עשינו יותר טיפולים טלפונים, יותר טיפולים יזומים, הרבה גמישות אפיינה את השנה הזאת, התמיכה הנפשית לחולי הקורונה, למבודדים, לבני המשפחה, ועם זאת החיבור ללשכות הרווחה ולעיריות היה חזק יותר מבימים כבשגרה. יצרנו שיתופי פעולה עם מתנדבים ועמותות – ובסך הכל הייתה שנה מאוד מאתגרת, אבל גם מלאה במסירות ונתינה – אפילו יותר מבדרך כלל”.
זה הפתיע אותך?
“לא. אבל זה שימח אותי, גרם לי לגאווה עצומה מפני שלא היה פשוט. נדרשה התגייסות והעובדות הסוציאליות גילו סולידריות לטיפול מהיר ואיכותי שהותאם לתקופה. יש אושר גדול מזה?”.
