דווקא בציר הזמן הזה שנראה מכוסה ונסתר, לא מובן ולא ניתן להסבר, יושב הקב”ה ומכין לנו במהלך מסובך זה תהליך של גאולה ותיקון לעולם.
“וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען”. בפרשה זו אנו עוברים מהלך נוסף במימוש ההבטחה האלוהית- “זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינום אותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול”. דברים אלו שנאמרו לאברהם אבינו הולכים ומקבלים תוקף ממשי למעשה ביעקב ובניו ובירידתו של יוסף מצרימה. יוסף ואחיו נמצאים במאבק פנימי על המשכיות “העניין האלוקי” ומימושו בעולם. “העניין האלוהי” מבטא את הקשר ואת הייעוד בין הקב”ה לישראל ההולך ומתגלה באומה הישראלית, יעקב ובניו. האחים ויעקב אבינו חושבים שיוסף יבטא את העניין האלוקי בעוד שהם יהיו “הקליפה”.
חלומותיו של יוסף מהווים נדבך נוסף בחומה הנבנית בין האחים ליוסף. בחלומות אלה מבטא יוסף את ההנהגה שתהיה לו בעולם החומר והן בעולם הרוח. לכן העצה ששמעון ולוי מטכסים בינם לבין עצמם הינה להשליכו לבור ונראה מה יהיו חלומותיו. ראובן מעלה טיעון כי בהשלכת יוסף לבור לא יתבטלו אמונותיו ודעותיו של יוסף. לפיכך, עצתו של יהודה הייתה למכור את יוסף לישמעאלים כדי לתת לו את האפשרות להביא לידי ביטוי את תפישתו הרוחנית שהינה לקרב את אומות העולם כבר עכשיו לאמונה בקב”ה ולהביא מתוכה תיקון וגאולה לעולם, שכן יהודה סבר שצריך לבנות את קדושת ישראל כאומת ממלכת כוהנים וגוי קדוש ומתוך כך להשפיע על כל באי עולם.
וכך אנו רואים בפרשה: “וירד יהודה” – יהודה הורד מהנהגתו על ידי אחיו לאור הצער הגדול של יעקב מהיעלמותו של יוסף. אותה ירידה מובילה אותנו ללידתם של התאומים פרץ וזרח שלימים יעמידו את דוד מלך ישראל חי וקים המסמל יותר מכל את משיח בן דוד. גם אצל יוסף נאמר: “ויוסף הורד מצרימה” – הורד בעל כורחו, אך מגמת ירידה זו הינה להכין את תיקון העולם ושכלולו שלימים יהיה תיקונו של משיח בן יוסף. דווקא בציר הזמן הזה שנראה מכוסה ונסתר, לא מובן ולא ניתן להסבר, יושב הקב”ה ומכין לנו במהלך מסובך זה תהליך של גאולה ותיקון לעולם.
