מדובר בזוג בשנות ה-40 לחייהם, טליה ודני, הורים ל-2 ילדים בני 13 ו-15, בהתאמה. במהלך חייהם המשותפים היו פעמיים בטיפול זוגי, טיפולים שבכל פעם שימשו כ"אקמול" ולא כטיפול שורש, העניקו אוויר לזמן מוקצב ומיד לאחריו חזר חוסר היציבות הזוגי
טליה ודני (שמות בדויים) אף פעם לא יצאו מגדרם ביצירתיות שלהם לטובת הזוגיות, אבל לאחרונה זה ירד רמה נוספת. איך נסביר את זה? הדינמיקה של החיים הם קוראים לזה, הוא עובד שעות רבות בעבודה תובענית והיא עוסקת בראיית חשבון, מלאה בדאגות – גם של אחרים. בניגוד לכל האווירה והאכזבה מהפעמים הקודמות, הם מחליטים לגשת לטיפול זוגי נוסף, אפילו עם הרחבה לטיפול משפחתי, העיקר שכבר יצליח.
מוצאים מטפלת מתאימה, מקבלים אופציות של תאריכים לתחילת התהליך וממש דקה לפני שמתחילים הם מתיישבים לעשות קצת שיעורי בית עם עצמם: ניסיונות, שיחות, סימולציות וכל מה שאפשר כדי לבוא מוכנים לתהליך – מה החוזקות של כל אחד ומה החולשות של כל אחד, כהורה, בן או בת זוג וכו'.
לאחר כחודש של הכנות הם קובעים פגישה ראשונה עם המטפלת – ולאחר שעה וחצי של הצפת בעיות קשות מהשנים האחרונות – הם מסיימים את הפגישה וכל אחד לחוד מקבל שיעורי בית משמעותיים במסגרת הטיפול וכמובן לקראת המפגש השני, שהולך להיות פרקטי יותר. היה מאוד קשה בפגישה, המון דברים צפו, המון סירים ללא מכסה. המטפלת הבינה במדויק מה מצפה לה והפגישה הבאה נקבעה לעוד שבועיים.
במהלך השבועיים האלה שוב חוסר היציבות חגג וזאת לצד המשימות שהושלמו בחלקן, ממש לפני הפגישה השנייה. עוברים שבועיים והם קובעים להגיע כל אחד בנפרד לפגישה ב-16:30 משרדה של המטפלת. בשעה 16:25 דני מגיע וממתין בספת ההמתנה. ב-16:35 טליה עדיין לא הגיעה. ב-16:37 מגיעה הודעת ווטסאפ מטליה לנייד של דני ובה המשפט הבא: "אני איתך גמרתי, שום טיפול לא יעזור לך, אתה חולה! אנחנו נסתדר בלעדיך".
"מה??????"… דני משיב לה בשוק מוחלט…שני "וי" בכחול ואין קול ולא עונה… תחושת בטן מוזרה. דני לא מצליח להבין מה שבר את גב הגמל ומחליט, אחרי כמה ימים של התאוששות, לבחון את המתרחש. הייתה לו תחושת בטן מוזרה מאוד, היא שינתה כיוון כאילו משהו מחכה לה מעבר לפינה. אז יצאנו לבדוק מה.
***
סדרת מעקבים מעלה נתונים רבים ומבלבלים, במהלך שעות העבודה היא ממעטת לנוע וזאת בניגוד מוחלט לשעות שמחוץ לעבודה: פגישות קצרות, סידורים וכניסה לבנייני משרדים. שום זכר למשהו רומנטי. אפילו לא פגישה אחת. דני צפה בכל הסרטים מתוך המעקבים והבחין בהתנהגות שונה של טליה, "וייב" אחר. זמן קצר אחרי הקרע הפתאומי מתפוצצת לדני מציאות נוספת בפרצוף, שני הילדים שלו מסרבים לדבר איתו, לא עונים לטלפונים, לא חוזרים הביתה. חרב עליו עולמו.
הוא באמת לא מבין מאיפה זה נפל עליו? מה היא כבר אמרה להם נגדו – ובעיקר למה?!? הוא לא מספיק להרים את הראש ובום! נוחתת בביתו תביעה לגירושין וחלק מהטענותיה הוא נושא ההורות וחוסר האחריות שלו, המחשבות כלפי הילדים והמסוכנות שלו! הוא קורא ומתפרק מבכי, לא מבין על מה מדובר, הוא מביט פעם נוספת על השם כדי לוודא שמדובר בו. הלם מוחלט.
עוד כמה ימים חולפים והוא מקבל הודעה מבתו: " לא האמנתי לכל מה ששמעתי, אכזבת אותי קשות, לא האמנתי, אתה בושה, אל תפנה אלינו יותר". עוד חץ ללב. אחרי כל החבטות שהיקום סידר לדני, הוא החליט לעשות סדר. ישבנו ביחד ושחזרנו כל מיני מצבים מהעבר והבנו שבסמוך למפגש הראשון עם המטפלת, טלי החלה להתנהג קצת מוזר. אחד הדברים הראשונים שדני נשאל, האם לדעתו טליה הקליטה שיחות ביניהם. לקח לו כמה שניות לענות על זה… ההמתנה שלו כבר ענתה במקומו. כנראה שכן.
השאלה השנייה הייתה האם לדעתו היו אמירות שיכלו לשמש כנגדו ולאחר מחשבה ארוכה הוא לא הצליח להיזכר אפילו באחת. באמת שזה סוג של הזיה בשבילו. משהו מוזר. הנה הם מוזמנים למפגשי הגישור. נודע לו כי טליה מחזיקה בידיה הקלטות חמורות ביותר… כמה צפוי.
***
אזכיר לכם שבינתיים הוא כבר מעל חודשיים בנתק מוחלט עם ילדיו, חלום בלהות שהוא לא מצליח להתעורר ממנו. מי שקצת מכיר את עולם ההקלטות, החומר שמוגש כפורמאלי בדרך כלל עולה על כתב מודפס. קוראים לזה תמלול שיחה, מדובר באנשי מקצוע שמאזינים למלל בתוכן ההקלטה ומקלידים אותו מילה במילה. כדי שניתן יהיה לקרוא את השיחה באופן ברור.
באופן קצת תמוה, פה לא בוצע תמלול, אלא הוגשו דיסקים לשמיעה. לאחר השמעת מספר קטעי אודיו דני לא מאמין למשמע אוזניו, הוא שומע משפטים מתוך הקול שלו שהוא שונא את ילדיו, על השימוש הקבוע שלו בסמים, על הבגידות שלו ועוד משפטי פאר. הוא יוצא משם ומרגיש שהוא חי בסרט, שהוא לא נמצא בעולם הזה. "זה לא יכול להיות, זה פשוט לא הגיוני!!!"… הוא החל טיפול פסיכולוגי, שבור לרסיסים.
מתוך כל הדרמה הזאת, משהו מציק לי בקשר בין ההקלטות למה שדני מרגיש. הוא מקבל המלצה לקחת את ההקלטות לבדיקה פורמאלית. כמה ימים של מתח וחרדה עוברים עליו עד שהוא מקבל את תוצאות הבדיקה, עד שהוא מקבל שיחת טלפון מהמעבדה הבודקת להגיע לפגישה. הוא מגיע ולא מספיק אפילו להתיישב. הבשורה מפרקת אותו: ההקלטה ערוכה באופן ברוטאלי וחובבני!
כמה רוע יכול להיות לבן אדם, כמה נפשות נפגעו מתוך מהלך חסר אחריות ומלא בזדון! למה לא לפרק פשוט וזהו? הלב נשבר. כמה מהלכים הולכים לעשות פה כדי לשקם את מה שכבר קרה. וטליה? ממש בימים אלה הנושא הזה מטופל על ידי הגורמים הרלוונטיים (אין לי יכולת לפרט עוד). מקווה שכל אחד יקבל מה שמגיע לו, רק שהילדים יבינו את הדברים הנכונים, ניכור הורי זה אכזרי!
