מסמכים נדירים ממלחמת העולם השנייה מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, בשיתוף עיריית ירושלים ויד ושם, חושפים מבצע הצלה רחב היקף, אשר התנהל בשלהי שנות ה־30 ביוזמת מנהל בצלאל דאז, יוסף בודקו, ובשיתוף הסוכנות היהודית.
תיקיות אישיות ובהן מאות מסמכים, תצלומי פספורט, מכתבים, קורות חיים, תעודות ויצירות אמנות, משקפים הן את מצוקתם של מועמדים ומועמדות יהודים שפנו מאירופה בבקשה להתקבל ללימודים בצלאל, והן את מאמצי ההצלה שנעשו בעניינם. עם הקמת ‘בצלאל החדש’ בשנת 1935, וביתר שאת בעקבות אירועי 1938 ופרוץ מלחמת העולם השנייה, הפכה הפנייה ללימודים בו למסלול שעשוי היה לאפשר קבלת רישיון עלייה לארץ ישראל, ולעיתים הייתה זו עבורם ההזדמנות היחידה להימלט מאירופה הנאצית.
המסמכים כוללים תיעוד מצמרר של מכתבים אישיים שנכתבו בגוף ראשון בעברית, שבהם המועמדים, מתארים בזמן אמת את חייהם תחת המשטר הנאצי, את ההחמרה במצבם ואת תחושת הדחיפות לנוכח חלון ההזדמנויות המצטמצם. לצד המכתבים נמצאו גם העבודות ששלחו כחלק מתהליך הקבלה – מטפחות משי, רקמות ואיורי אופנה, יחד עם תצלומי פספורט ותעודות רשמיות הנושאות סמלים נאציים. עבור חלקם, אלו העדויות האחרונות שנותרו.
בין המשפחות שניצלו נמנית משפחת גרוס. עלי גרוס התקבלה ללימודים בבצלאל ועלתה ארצה יחד עם אחיה והוריה. אחיה, פרופ’ נחום גרוס, הפך לכלכלן, ועלי הייתה לאמנית מוערכת ומוכרת גם בזירה הבין־לאומית; לימים אף עיצבה את לוגו עיריית ירושלים. אחיינה, דניאל גרוס, שימש לימים עובד בכיר בתעשייה האווירית, ותרומתו ניכרת גם במבצע "שאגת הארי".
אברהם (אדולף) ויטנברג נולד ב-10.01.1921 לאלה ורוברט (רפאל) ויטנברג, בראביץ' (פולין), וגדל בברסלאו. בשנת 1936, בהיותו בן 15 בלבד, הגיש מועמדות והתקבל ללימודים במחלקה למתכת, עם התמחות בפיסול במתכת ובעץ. במהלך חופשות הקיץ עבד כמתלמד במפעל לייצור מכשירים רפואיים – חברת אלגס בברלין. תיק המועמדות שלו מציג מועמד בעל הכשרה טכנית מרשימה לגילו: הוא צירף שרטוטים ותצלומים של עבודות, לצד צילומים של כלי המתכת שיצר הכוללים גם חנוכייה. ויטנברג עלה לארץ ב-20.09.1937 יחד עם הוריו, בהיותו בן 16. בהמשך התאזרח בשנת 1939 וגר ברחביה. הוא הצטרף לצבא הבריטי ולחם בחזית באל עלמיין ולאחר מכן במלחמת השחרור. בהמשך, עבר לסקוטלנד, שם נולד בנו ג'ונתן שהפך לרב מוביל בלונדון בזרם המסורתי ואף כתב ספר על ההיסטוריה המשפחתית שלו. ויטנברג נפטר בגיל 86 בבריטניה.
ג’ני וייסברגר (לימים זינרייך) נולדה ב־6 בנובמבר 1920 בברלין. בשנת 1936, לאחר שסולקה מכיתה ח׳ מבית הספר על רקע יהדותה, החלה בהכשרה בקרמיקה. באותה שנה ביקשה להתקבל לבצלאל ושלחה מסמכים וצילומים של פסלוני הקרמיקה שיצרה. בבצלאל אושר סבסוד שנת לימודיה הראשונה, אולם לפי עדות בני משפחתה, דבר קבלתה למוסד לא הגיע לידיעתה.
בשנת 1939 נמלטה מגרמניה לדנמרק בסיוע תנועת "החלוץ”, ושם נישאה. לאחר הכיבוש הנאצי הוברחו בני הזוג לשוודיה, שם חיו מספר שנים ונולדו ילדיהם הראשונים. בשנת 1950 עלו לישראל. נינה, מרלין חובב, החל את שנת לימודיו הראשונה בבצלאל בשנת הלימודים הנוכחית.
לצד עשרות מועמדים ומועמדות שעבורם היו הפניות ללימודים בבצלאל חלק מנתיב שאפשר עלייה לארץ ישראל והצלה בפועל, ישנם גם מקרים שבהם פניות אלו לא הבשילו לכדי מימוש. על רקע מגבלות התקופה, תנאי הקבלה והמציאות הבירוקרטית המורכבת של אותן שנים, חלק מהפונים לא שרדו.
סיפורה של מרים אלינגר משקף גם את הממד הזה. מרים אלינגר נולדה ב־26 בנובמבר 1920 בפראג.
הוסמכה כבעלת מקצוע בגילדת החייטים. במהלך הכשרתה למדה גם רישום דקורטיבי, טקסטיל וטכניקות גזירה ותפירה. לצד זאת למדה ציור וביקרה בבית ספר לציור, ובהמשך התפרנסה מאיור אופנה.
בשנת 1939, בהיותה בת כ־18 וחצי, הגישה מועמדות לבצלאל וצירפה מסמכים אישיים הכוללים גם 9 איורי אופנה לבצלאל. על רקע תנאי התקופה והמציאות שהכתיב המשטר הנאצי, תחומי התמחותה לא נכללו במסגרת תחומי הלימוד שפעלו במוסד באותה עת, ולכן לא התאפשר לה להשתלב בלימודים. בשנת 1938 עלתה אחותה אסתר (אילזה) לארץ במסגרת עליית הנוער. בשנת 1941 גורשו הוריה לגטו לודז', שם נספו. בדצמבר אותה שנה גורשה מרים אלינגר עם אחיה ארנוסט מפראג לטרזיינשטט, ובינואר 1942 גורשו משם לריגה. שניהם נרצחו שם.
המחקר נערך במסגרת לימודי דוקטורט על ידי ליטל ספיבק מהחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית, עמיתת המכון ליהדות זמננו ונטע עירן. הוא מתבסס על חומרים שלא נחשפו עד כה לציבור, אשר נשמרו בארכיון עיריית ירושלים למעלה מ־80 שנה.
◼️ חדשות ירושלים והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
