
טור אישי, טלי ווינברג < הנפש של כל אחד מאיתנו היא הרכוש היקר ביותר שלנו
לכל אחד מאיתנו יש אמונות שמלוות אותו חיים שלמים. האמונות הללו מושרשות כל כך עמוק בתודעה שלנו, שאנו מתייחסים אליהן כאל אמת צרופה בשום שלב
לכל אחד מאיתנו יש אמונות שמלוות אותו חיים שלמים. האמונות הללו מושרשות כל כך עמוק בתודעה שלנו, שאנו מתייחסים אליהן כאל אמת צרופה בשום שלב
בשנים האחרונות הצלחתי לעשות סדר בהמון דברים בחיים שלי. לא רק סדר בארון או סדר במגירות. עד כמה שזה ישמע מוזר עשיתי ‘סדר’ גם בחברויות.
בשנים האחרונות הצלחתי לעשות סדר בהמון דברים בחיים שלי. לא רק סדר בארון או סדר במגירות. עד כמה שזה ישמע מוזר עשיתי ‘סדר’ גם בחברויות.
יום שישי האחרון היה גשום, את הריח שהיה באוויר קשה להסביר במילים. הייתה אוירה שהרגישה לי כמו חוץ לארץ. אנחנו רגילים לכל כך הרבה ימים
עם הזמן למדתי שיש המון שיטות, תיאוריות, אופנים להשיג מטרה. לממש חזון, להגשים חלום
השבוע פגשה אותי חברה שמזמן לא התראינו ושאלה אותי איך אני ישנה בלילה? האם גם לי מתרוצצות מלא מחשבות בראש ולא נותנות לי מנוח? הבנתי
למי אתם מקשיבים באמת? האם אתם שומעים את הדברים שנאמרים לכם או שאתם מקשיבים למה שנאמר לכם?
יותם בנזימן כתב בספרו “לסלוח ולא לשכוח” שהסליחה אפשרית כאשר נעשה עוול. הוא מדבר על “פרדוקס הסליחה” – לטענתו “ככל שהעוול גדול יותר כך יש
מאז שאני זוכרת את עצמי בחרתי לעשות דברים שאני אוהבת. ממש אוהבת. בחטיבת הביניים השתתפתי בבחירות למועצת התלמידים וניהלנו קמפיין כמו הגדולים. מסע הבחירות כלל:
מאמינה בכוח המשיכה לפני הרבה שנים נסעתי עם אחותי למרכז קניות גדול, מרכז שתמיד עמוס ומלא במבקרים. בעודנו מתקרבות לכניסה אני מגדפת על זה