חם בחדשות:

ימים של התכנסות | הטור של יוסי רזי

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

את המדף הזה עוד לא סידרת? שאלה אותי בת זוגי בשפה רכה. התרגלנו לדבר זה עם זו בשפה רכה, מנומסת, שהרי אנחנו נמצאים מזה חמישה שבועות ביחד. לא ביחד של ימי חול רגילים אלא ביחד של ימי הקורונה. ימים של התכווצות, התכנסות בתוך עצמך- עצמכם. צריך לשמור על קירבה נעימה. אני אסדר, אני אסדר, אני אומר לה, משתדל גם להיות ענייני ומתון, למרות שכל סידור שכזה סוחט ממני אנרגיות רבות. אני נפרד מכל דבר בלב לא קל. זוגתי נפרדת ברוח שמחה. זה אפילו גורם לה לשמחה גדולה – להשליך דברים לשקיות ניילון שנערמות בכניסה. אצלה מלאכת הסידור היא משהו ספונטני, מרוכזת. אצלי – המלאכה הזאת מפוזרת, עקומה, שטוחה. בכל שלושה ימים אני עובר ליד ארון התיקים, מתבונן במדף כלשהו, ולבסוף שולף את הקורבן היומי, מעיף עליו מבט מלא רחמים ומשליכו בתנועה מבוישת ומתנצלת לשקית הגדולה שהכינה לי זוגתי. תחושת אובדן מחלחלת לתוכי. ואז אני זוקף עיניים גאות לעברה כמו ילד בכיתה ג', תראי, זרקתי עוד משהו, מקבל ממנה ציון חיובי בלוויית סיומת הכרחית: טוב מאד. ומה הלאה? ואני באמת באמת משתדל להיות בסדר בימים אלה.

בסוף השיעור אני מוריד כל אלה מטה לעבר מְכַל הפסולת של מוצרי הנייר – אני משתדל לא להסתכל על המסמכים הנזרקים. בפעם האחרונה העפתי מבט, ושלושה מתוך ארבעה כרכים של "מכלל" שהיו שם ניצלו ברגע האחרון. העברתי אותם אחר כבוד לתא המטען של הרכב. יישארו שם עד יעבור זעם.

תם ונשלם שבוע מלא של סידורים ואז – מורגש ואקום מסוים. מה עושים מעבר לכל הוואטסאפים. תמיד אותם וואטסאפים שגולשים מכל הכיוונים, פורצים מהרשתות בהפרשי זמן של שתי דקות, גג חצי שעה. אתה נתקל בגלילי הטואלט שכרוכים בבקבוקי אלקו ג'ל או ההיפך מתגלגלים בתוך המסך הקטן שמונה פעמים בזה אחר זה –וחש בדידות גדולה, רִיק רציני בראש. האלה יהיו ידידיך עד שהעקומה תשתטח? תמונות סטילס או סרטי וידיאו חוזרים על עצמם? כחיסון ראשוני נגד הבדידות ועד שיימצאו טובים יותר אתה מנסה להכפיל עצמך, להפוך לשניים. בוא נלך לסלון, אתה אומר לעצמך, בוא ננקה את החדר. השנים הם שותפים שווים. לעיתים אחד מהם מתמנה למפקד, למשל הרמטכ"ל, והשני – הכפיף, הטוראי. ואז המוסיקה משתנה: לך כבר לסלון, תנקה את הרצפה. בהתחלה הנימה הזאת עצבנה את הטוראי שבי, אבל אחר כך התרגלנו זה לזה,   וכל הפקודות נקלטו ברוח טובה. הטוראי הבין שגם הרמטכ"ל נמצא בבידוד והוא בעצם בן זוגו היחיד. ייתכן ובעוד חודש בידוד אתפצל לשלושה מכורח הנסיבות.

העצמי שלי מתרבה ולעומתו כמות הבגדים שבשימוש מצטמצמת. מדי בוקר אני לובש את אותם מכנסיים וחולצה  מתמול שלשום – אל דאגה הם נקיים לחלוטין. הרי בחודש האחרון  הם לא נפרדו מהבית ולא חשו בגרגיר אבק אחד. אני מוסיף וחובש כובע סומבררו רחב שוליים, יוצא מחדר השינה (אפריקה*) ומודיע לזוגתי בקול: בוקר טוב. כאילו אנו עומדים לצאת לטיול ארוך. את המעבר בין חללי הבית אני עושה בצעדים קטנים,– כך שיהיו יותר מהם ואחוש שאני ברחוב הפתוח, לא בכלא סגור. וגם – בשביל הזהירות לשמה – שלא אתקל חלילה בשטיח או בערימות התיקים שגורלם נחרץ, אפול ארצה, אשבור הירך או הצלע, והשדרנים בערוצים ישמחו לבשר שנמצא מישהו נוסף עם מחלות רקע שהגיע לחדר מיון.

לעת ערב, כאשר אני חוזר משיטוטי היום לחדר השינה, אני לובש את אותם בגדים של ערב, אף הם מהיומיים האחרונים. כל בגדי הקורונה כולם מונחים על מתלה אחד בעל ארבע זרועות הניצב בממ"ד. זה הכול. ארבע זרועות בלבד. לא ארון בגדים מלא וגדוש וגם לא חדר ארונות כמקובל אצל אלה שמשנים מעמדם מסתם בורגנים לבורגנים אמידים.  יש במתלה היחיד הזה משהו מההסתפקות במועט, מהצניעות האמיתית, של החלוצים שעלו לארץ, נאבקו ויכלו ליתושי המלריה, הסבים והסבתות של נגיפי הקורונה ימ"ש. נראה שאורח חיים פוריטני זה ילווה אותי עד לקיצה של המגיפה הנוכחית בעוד ימים ספורים, מאה-מאתיים-שלוש מאות.  ואולי ימשיך להיות חלק מאיתנו  גם אחר כך, כאשר העולם ישוב להיות אט אט הוא עצמו, אם בכלל ישוב להיות ממש הוא עצמו.

*כל תרגילי ההישרדות האלה סייעו אך מעט להתגבר על תחושת הסגירות שבתוך ד' אמות הבית שהפך לכלוב.  ולכן סיכמנו לאחרונה, זוגתי ואני, על חידוש נוסף: כל אחד מהחדרים יהפוך ליבשת. הסלון – לאירופה התרבותית עם ניחוח הסאונד שבו. חדר הילדים (מיל.) – לאוסטרליה הרחוקה. חדר השינה – לאפריקה המתעוררת. המרפסות שמסביב – אסיה שמסביבנו בכדי לחוש קירבה למדינות השכנות. הממ"ד – לאמריקה, בשל המחשב ותוכנות הבקרה ההיפר מתקדמות שבו, – אקסל וזום. היה רעיון שאמריקה תתמקם בחדר השירותים כי בשניהם יש  ניאגרה אבל מפאת כבודו של הנשיא טרמפ הוא נדחה על ידי זוגתי.

וכך הופכים אנו באחת לאזרחי העולם, מטיילים מרחפים בין חלקיו הנקיים מקורונה, ברצוננו מחליקים על שלגי האלפים, בשעות הפנאי האינסופיות נהנים מהאוזון, ולעת ערב מתכנסים באחד מאולמות המוסיקה ההומים באירופה ומאזינים לרוברט שומן. או לאייל גולן.

מערכת חדשות אפס שמונה מכבדת זכויות יוצרים ועושה את מירב המאמצים לאתר בעלי זכויות בפרסומים ו/או צילומים המגיעים אלינו. אם זיהיתים צילום ו/או כל פרט שיש לכם זכויות בו/בהם, אנא פנו אלינו לבקש לחדול מהשימוש בו/בהם באמצעות כתובת האימייל [email protected]

אולי יעניין אותך גם:

תגובות

6 תגובות

  1. Google הגב

    Here are some links to web-sites that we link to mainly because we believe they may be worth visiting.

  2. Google הגב

    Just beneath, are many absolutely not connected websites to ours, nonetheless, they're certainly really worth going over.

  3. cheap flights הגב

    I'll right away take hold of your rss as I can not in finding your e-mail subscription link or newsletter service.
    Do you have any? Kindly permit me recognise so that I may just
    subscribe. Thanks. cheap flights 3aN8IMa

  4. cheap flights הגב

    I just could not go away your site before suggesting that I extremely loved the standard info a person supply to your
    guests? Is going to be again steadily in order to check up
    on new posts

  5. web hosting sites הגב

    Greetings from Idaho! I'm bored to death at work so
    I decided to browse your site on my iphone during lunch break.
    I love the knowledge you present here and can't wait to take a look when I get home.
    I'm surprised at how quick your blog loaded on my mobile ..
    I'm not even using WIFI, just 3G .. Anyways, good blog!

  6. best hosting הגב

    Howdy! This is my 1st comment here so I just wanted to give a quick shout out and say I really enjoy reading your posts.

    Can you suggest any other blogs/websites/forums that deal
    with the same subjects? Thanks!

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן