המדיטק והמרכז לאמנות דיגיטלית מציגים תערוכה חדשה: מול מה את עומדת?
התערוכה הקבוצתית ״מול מה את עומדת?״ נוצרה בעקבות מחקר של שנה ״מסע בעקבות האימפריה העות'מאנית״ שתר אחרי העקבות של האימפריה העות׳מאנית במרחב המקומי בהשתתפות אמנים, אנשי אקדמיה, ארכיאולוגיה ואדריכלות. התערוכה מזמינה את הצופה למסע בזמן ובמרחב, שואלת שאלות על העבר המקומי ומדמיינת איך העתיד שלו היה יכול להיות.
עקבותיה של האימפריה העות׳מאנית הם נקודת המוצא וההשראה לעבודות האמנות בצילום, פיסול, וידאו וסאונד שנוצרו במיוחד עבור התערוכה. הן ממשיכות את התנועה המדומיינת על ציר הזמן. חלקן עוסקות בעבר ובאופן שבו ההיסטוריה מסופרת. אחרות פונות דווקא אל העתיד, מדמיינות אופק אחר, מקימות לתחייה מקומות שנהרסו ויחסים שהתקלקלו.
אמנים משתתפים: קרן בנבנישתי, אמנון בראור, מיכל בראור, סיגל ברניר, מארק יאשייב, אלה ליטביץ, אלהם רוקני, חגית קיסר, אריאל קין, מיקי קרצמן.
אוצרת: אביטל ברק
מובילות פרויקט המחקר ״מסע בעקבות האימפריה העות'מאנית״: מיכל בראור, טלי קונס, אביטל ברק
פתיחת התערוכות תתקיים ביום שישי, 5.4 בשעה 12:00 במרכז לאמנות דיגיטלית, חולון | התערוכה תוצג בין התאריכים 5/4/2024 – 29/6/2024
בין העבודות המוצגות בתערוכה:
אלה ליטביץ, אלטורקה ואלפרנגה, 2023
ההשראה לפסל של אלה ליטביץ הוא סביל סובייח בלוד. סביל הוא מבנה הנמצא על אם הדרך או בקרן רחוב ומספק מי שתייה. כמבנה המאפיין את התקופה העות׳מאנית, הסביל גם יוצר חיבור מרחבי בין חלקי האימפריה השונים. העבודה אלטורקה ואלפרנגה מרמזת על שני פּיות המים, שהתעקמו לאורך השנים, של סביל סובייח. קירות הסביל מכוסים ב"שפריץ" – סימן היכר ישראלי מובהק, שיודע ליצור מקשה אחת מקשת חומרים הצועד בדרכים. פיותיו העקומים של סביל השפריץ הופכים למעין מחוגי שעון כשהאור נופל עליהם רחבה ולאחד ביניהם. מראהו האחיד של השפריץ מעלים תחתיו לא רק את תפקידו המעשי של הסביל לשמש מקור מים אלא גם את תפקידו החברתי והתרבותי כסמל של הכנסת אורחים ודאגה לזולת ומפגישים את הזמן עם המרחב.
אלהם רוקני, קומאלאק, 2024
גאומנסיה היא שיטת ניבוי עתיד המבוססת על קריאה של סימונים על הקרקע ודפוסים שנוצרו מהשלכת חופן אדמה, אבנים או חול. שיטה זו נפוצה ברחבי האימפריה העות׳מאנית בשם Kumalak (מילולית: גללי כבשים בשפה הקזחית, ממשפחת השפות הטורקיות). היא שימשה לכתיבה של תורות נסתר והמשיכה להתקיים באירופה במהלך ימי הרנסנס. הסדרה "קומאלק", העוסקת במשחק וקריאה בעתיד, מורכבת מציורים ומפסלים קטנים המפוזרים בחלל הגלריה. נוכחותם המפורקת משמרת את התנועה שבין הפעולה המשחקית לבין הפרקטיקה הרצינית של ניבוי והתערבות בגורל. היא אף מזמינה מחשבה פואטית ומחויכת העוסקת בשאלות של קרקע ושייכות.
מארק יאשייב, ללא כותרת, 2024
קולאז׳ צילומי מוקטן שמדבר את שפת המניטורות העות׳מאנית מלחים ומחבר מחדש מוטיבים ממקומות שונים ומתקופות שונות מרחבי האימפריה העות׳מאנית. שטיח תפילה מוסלמי מהמגרב נארג לתוך פרוכת יהודית במלאכת יד אוזבקית. השכבות המרובות של ההיסטוריה מציצות מבעד לערמת החרסים המונחים בערמה בצד אחד של הצילום ומתוך המראה המשכפלת את נוכחותה של איקונוגרפיה נוצרית בצידו השני. במקום המנהג להחליף דת בדת, שלטון בשלטון, הקולאז׳ מציע קיום מרובה של גם וגם – מבלי לעשות סדר או להכריע מי צודק או מי היה ראשון.
מיכל בראור, סביבתנו, 2023
בסדרת תצלומים ארכיונים מקוטעים ומעובדים מיכל בראור ממשיכה את מחקריה בנבכי הארכיונים הצילומיים, הפעם עם אוסף תצלומים אתנוגרפיים שנמצא ב"מרכז אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל. העבודות המפוזרות לאורך התערוכה מתפקדות כמו התערבות או הפרעה בתוך הפרויקטים השונים. התצלומים, מתפקדים כאיים צפים, מחזירים את המבט ליחסים שבין האדם והנוף, ולחורבה כזו אשר נמצאת בקו התפר ביניהם. באמצעות ההפרדה של האדם והחורבה מהנוף שסובב אותם, בראור שואלת על עצם האפשרות להתבונן אחורה אל ההיסטוריה וקדימה אל המרחב.
מיקי קרצמן, באר שבע, 2014
צילום פנורמי של בית הקברות המוסלמי בבאר שבע. בשנת 2014 , הזמן שבו נעשה צילום זה, הגדר שעטפה את בית הקברות לא אפשרה גישה נוחה אליו, אך הוא נראה בבירור מהכביש הראשי. פרצה רחבה מספיק אפשרה להיכנס אליו ולצלמו. בביקור חוזר בשנת 2023 בית העלמין כבר נעלם מהנוף, מוסתר מהעין על ידי חומה גבוהה. פרצה קטנה ולא נגישה אפשרה להשתחל פנימה ולגלות את העזובה ואת ההזנחה הפושעת. כשם שמוזיאון האמנות, שהיה בעבר מסגד, ניכס את המבנה ומחק את עברו, כך גם היעלמותו של בית הקברות מהנוף העירוני מוחק את ההיסטוריה של בני המקום כמו סופת חול מדברית.
קרן בנבנישתי, סטריאוסקופ, 2021
בסדרה של עשרים הדפסי זכוכית, בגודל 7X10 ס"מ, קרן בנבנישתי מצליבה בין דימויים שצולמו עם מצלמת הטלפון ב־2020 במהלך השיטוט הרגלי בשכונה לבין דימויים שנאספו בשיטוט וירטואלי, שנעשה אף הוא באותו זמן, בעזרת מנוע החיפוש google maps. השיטוט הרגלי הוביל לחקר של שם המקום, אבו כביר, שהוביל בתורו לשיטוט הווירטואלי בישוב קטן ודרומי לתעלת סואץ באזור סומליה שבמצרים – תל אבו־כביר. ככל הנראה, השם התגלגל מסואץ לפאתי יפו עם חייליו של אברהים פאשה, שכבשו את האזור ב־1832 מידי כוחות האימפריה העות׳מאנית. בתום הקרבות הם השתקעו במקום וקראו לו על שם עיר הולדתם.
התצלומים מתל אבו־כביר, שהועלו ותויגו על ידי משתמשי מנוע החיפוש, מתעדים פרגמנטים מתוך היומיום של המקום בזמן הווה. העבודה היא מעין קולאז' צילומי עשוי הדפסות דיגיטליות על גבי זכוכית – פורמט ומדיום זהים לייצוג דימויים במאה התשע־עשרה. ההצלבה של הדימויים משני המקומות נעשתה בהשראת סטריאוסקופ – מתקן שההתבוננות דרכו מאפשרת למוח ליצור תמונה תלת־ממדית בעלת עומק. ההצלבה החומרית, היוצרת קולאז' ללא דבק, מייצרת איחוד מדומה, ארעי ומקרי.
◼️ לקבוצת חדשות בווטסאפ – תרבות, בילוי ופנאי לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
