בשגרת קורונה עדיף לחוג את חג הפורים בחוג המשפחה המחוסנת; השומע מקרא מגילה בזום או באמצעות הטלפון או הרדיו לא יצא ידי חובה
אני קורא לשר הבריאות, הידוע כשומר מצוות, לאפשר לחוג את חג הפורים בחוג המשפחה; בעלי תעודת חיסון או החלימו או עברו בדיקה לאבחון קורונה ונמצאו שליליים והכל תחת מגבלות התו הסגול; לקיים סעודת פורים וקריאת המגילה.
מצב רוח האומה הישראלית ירוד. הקורונה שיבשה את חיי היומיום של האזרחים. הסדר הציבורי אינו יציב. הסגר והבידוד מאיים על התא המשפחתי. המוות עלה בחלוננו. הריחוק החברתי גורר פחד ודכאון. אי לכך מצווה לחוג את חג הפורים כהלכתו ולקיים את מצוות החג האהוב כדי לשמח איש איש ובני ביתו.
חג פורים הוא חג של התא המשפחתי ככתוב במגילת אסתר “והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה… וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם”. חגיגת חג פורים בתוך המשפחה תעניק לנו את החוסן הלאומי ותוספת לכושר עמידתנו הנפשית הנדרש למיגור המגיפה. שימוש בזום או בטלפון מפריד, בעוד שמצוות היום נועדו כדי לצרף את הבריות.
המדרש דורש: כל המצוות לא ניתנו אלא לחבר ולצרף את בני האדם זה לזה כפי שאמר רב: לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, וכי מה אכפת ליה להקב”ה למי ששוחט מן הצוואר או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות (ב”ר מ”ד א’). רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב”ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר בישעיה (מ”ב כ”א) ה’ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (משנה סוף מכות).
השולחן ערוך (או”ח תרפ”ט) פסק: הכל חייבים בקריאת המגילה אנשים ונשים… ומחנכים את הקטנים לקרותה. אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה.. מקום שאין מנין, אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים, אחד פוטר את כולם. ואם כולם יודעים לקרוא כל אחד קורא לעצמו”.
בחוג המשפחה גם אישה יכולה לקרוא את המגילה ומברכת “לשמוע מגילה” במקום “על מקרא מגילה”. שמיעה כלפי פנים. פסיבי. קריאה כלפי חוץ. אקטיבי. קריאת המגילה חשובה לעיצוב האומה הישראלית. פרק בהיסטוריה המלמד שכל מה שנראה יד המקרה אינו אלא נברא מרצון הבורא ית”ש ויתעלה. הוא הבורא הוא היוצר הוא ראשון והוא אחרון והכל מאמיתת הימצאו.
הנה יד ה’ ולא יד המקרה היה בנגיף כוביד 19 שנברא מששת ימי בראשית חי במקומו ולא הזיק עד שבא המדען במעבדה בהוואן בסין ושינה צורתו או עד שבא הסיני ואכל מרק עטלף ומיד הנגיף הבלתי נראה הפך למפלצת המתפשטת בכל העולם. מגיפה נוראה, קטלנית הממוטטת את כל הסדר הציבורי שיצר האדם.
השומע מגילת אסתר בזום או בטלפון או ברכה באמצעות הרדיו אינו יוצא שום מצווה ואינו עונה קדושה וברכו ואמן אחר הברכות משום שקול תקליט שומע ולא קול האדם הוא המדבר עצמו (שערים המצוינים ו’ ק”ה). קול מתכתי שמע ולא קול אנושי. משל היינו שומעים קריאת המגילה מפי רובוט זהה במראהו ובגדיו לאדם בעל קול הנדמה והזהה לקול אדם – אעפ”כ לא יצא ידי חובתו.
המשנה (ר”ה פ”ג): “התוקע לתוך הבור… אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא”. בשעת גזירות השמד חששו לתקוע בשופר בגלוי והתחבאו בבורות או במערות. אמרו: חובה לשמוע קול שופר מפי בעל תוקע אנושי. השומע מגילה באמצעות זום או רדיו וכדומה דינו כשומע הברה ולא יצא ידי חובה.
באלכסנדריה שבמצרים (סוכה נ”א ב’) היה בית כנסת גדול מאד ומכיון שלא כולם שמעו את החזן היה הגבאי מגביה סודר כדי שידעו מתי לענות אמן. מוכח שאין כורח לשמוע מפי החזן ממש אלא שבמקרה הזה המתפלל נמצא בתוך בית הכנסת אף שאינו שומע את קולו של החזן הרי הוא מצטרף למניין ויצא ידי חובה.
בדין נשיאת כפיים (סוטה ל”ח ב’) צריך העם לעמוד לפני הכוהנים המברכים כדי לקבל את הברכה. שואלת הגמרא: מחיצה עמדה ביניהם האם זכה בברכה? רבי יהושוע בן לוי “אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים” ובלבד שפני העם אל מול פני הכוהנים. גם במקרה זה המתפלל זכה בברכה אע”פ שאינו רואה את הכהן המברך אלא די שנמצא עומד מולו בביהכ”ס.
לצאת ידי חובת קריאת המגילה זקוקים לשמוע אותה מפי בעל הקורא בעל קול אנושי והוא בר חיובא. אין דומה הדבר למחיצה ששם דנה הגמרא על הכוהן המברך והמנין המתברך נמצאים באותו בית הכנסת בעוד שבזום או בטלפון המרחק אינו מאפשר הצטרפות למנין.
הרב שלמה זלמן אוירבך (שו”ת מנחת שלמה ח”א סי’ ט’): השומע קול שופר או מקרא מגילה או ברכה באמצעות הרדיו לא יצא ידי חובה ואינו אומר אמן אחר המברך. הקול היוצא מהממברנה של מקלט הרדיו איננו כלל קול בעל התוקע אלא קול בא מהמכשיר ונמצא שקולות עץ ואבן הוא שומע ולא קול אנושי.
הרב עובדיה יוסף (יחוה דעת ח”ב סי’ ס”ט): השומע קידוש או מקרא מגילה מהרדיו אינו יוצא ידי חובתו יען כי חייב לשמוע מפי אדם בר חיובא ולא מעל גלי האתר. כן הוא אפליקציית הזום וכדו’ שאינו בר חיובא וכפיס מעץ יעננה.
חג הפורים בו מרדכי ואסתר סילקו את המן הרשע מהשלטון וביטלו את הגזירה להשמיד ולהרוג “את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש עם מרדכי” הפך “מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים”. לאורך ההיסטוריה היהודית בגולה הדוויה שימש חג הפורים כמגדל אור ותקווה. בכל דור ודור קמים עלינו להשמידנו והקב”ה מצילנו מידם. השנה נתפלל; אבינו מלכנו! הסר המגיפה מנחלתנו וכהרגלו יצילנו.
