בשנים האחרונות הצלחתי לעשות סדר בהמון דברים בחיים שלי. לא רק סדר בארון או סדר במגירות. עד כמה שזה ישמע מוזר עשיתי 'סדר' גם בחברויות. הרעיון המרכזי לא קשור בפנקסנות, אבל המסלול שעברתי בחיי לימד אותי שיש אנשים שלא יודעים לפרגן
אם נבדוק לרגע מה ההגדרה המילונית של המילה פרגון נגלה שמדובר במונח לא רשמי בעברית מודרנית, ובמושג נפוץ בתרבות הישראלית. בתכ'לס זו פעולה חיובית של אהדה, בחירה בעידוד ובתמיכה באדם. הרעיון המסדר הוא מתן הרגשה טובה, הבעת שמחה אמיתית וכנה והעברת תחושה של אמפטיה. כשאנו משתמשים בצורת הפועל של המילה 'לפרגן' אנחנו בעצם נותנים חיזוק לאדם מסוים, חברה, צוות וכיוצא בזה – בלי שום מניע נסתר. (המקור של המילה דרך אגב הוא מיידיש). למדתי, שמי שמסוגל לפרגן הוא אדם מלא באהבה פנימית ואינו נמצא בתחרות מתמדת מול האחר. המילה קנאה כמעט נעלמת מהלקסיקון כשמדברים על פרגון – המילים נאמרות בכנות ומתוך מטרה לקדם ולהריע. אז אתם שואלים את עצמכם מה זה אומר עליי? האם אני צריכה שיריעו לי כל היום? אז זהו, שלא.! אני קודם כל מפרגנת לעצמי. ולגבי הסובבים אותי, חשוב לי שהביקורתיות לא תהיה ראשונה במעלה.
חשוב לי שאנשים ימצאו את המילים הטובות באופן שבו נשלפות להן המילים המרעילות. מעציב אותי שאנשים רואים בהצלחתו של אחר איום במקום לשאול את עצמם מה הם יכולים ללמוד ממי שכבר הצליח. זו לא בושה להסתכל על מישהו ולומר: "הבן אדם הזה הוא מודל עבורי". פרגון בימנו זה לא רק התייחסות אוהדת להצלחתו של מאן דהוא, אלא התייחסות לאופן שאנו תופסים את עצמנו ואחרים ככאלה שמפרגנים או שלא מפרגנים. אז נפרדתי מאי אלו אנשים באהבה. אני מפרגנת להם ומאחלת להם לחיות את חייהם כפי שהם בוחרים ומפרגנת לי להיות בחברת אנשים שמקדמים אותי, שמעצימים אותי ועושים לי טוב על הנשמה. בעבר דיברנו על הודיה והכרת הטוב והאופן שבו הכרת תודה מקדמת אותנו ומאפשרת לנו לחיות את חיינו בשלווה גדולה יותר. כך גם הפרגון, יש לו תרומה משמעותית בחיינו. כשאנחנו משתמשים במילים חיוביות שמקדמות אותנו אנחנו בעצם מזרימים סוג של אנרגיה חיובית.
תחשבו על הפרגון כמנוע איכותי שדוחף קדימה ומניע אותנו. כשאנחנו בתהליך שמורגשת בו התקדמות המוטיבציה שלנו עולה. וכשהמוטיבציה שלנו עולה ואנו משיגים הישגים אנחנו חושבים שאנחנו מאושרים יותר (לא יודעת לומר שאנחנו באמת מאושרים). הפרגון הוא כמו סוג של משוב שמחזק לנו את הביטחון העצמי. כשמישהו אומר לי כל הכבוד, יישר כוח, ממש נפלא, אני מסתכלת בגאווה על הדרך שעשיתי ומקבלת הן 'דרייב' להמשך הדרך והן ביטחון להמשיך ולפעול. הפרגון הזה פוגש אותנו בכל מקום, ואתם יודעים מה… במערכות יחסים הוא ממש נדרש שלא לומר מחויב במציאות. כשאנחנו יודעים לתת לכל אחד מהצדדים את האוויר לו הוא זקוק, את החיבוק, את התמיכה, את האהבה – שני הצדדים מרוויחים. מה אני מבקשת מכם? שתהיו נדיבים? שתהיו בטוחים בעצמכם? שתבינו שמילה טובה לאחר לא תגרע מהמצוינות שלכם ומהאיכות שלכם? כן, אם תראו קבצן ברחוב מושיט את ידו, בקלות תשליכו מטבע.
אם תראו אדם בכסא גלגלים מתקשה לעלות מדרגה, תסייעו ותעזרו לו לעלות על המדרכה. אז למה כל כך קשה לראות את הדברים טובים, את האנשים הטובים ולכוון עליהם את הזרקור? אנשים מניחים הנחות – הם חושבים שאם מישהו אחר באור הזרקורים לא יהיה להם מקום – זו ממש לא האמת. יש מקום על הבמה לכולם. ומסתבר שכשמפרגנים אחד לשני, הדברים מסתדרים יותר טוב ומתקדמים מהר יותר. ברור לי שכמו כל דבר בחיים עלינו לשמור על איזון ועל מינון, שכן יותר מדיי פרגון לעיתים נתפס כמשהו צבוע ולא אמיתי. אני ממליצה להיות מדויקים, להגיב בזמן הנכון ובמקום הנכון, בחיוביות ובחיוניות. יש כל כך הרבה דרכים בהן כל אחד מאיתנו יכול לפרגן. תזכרו תמיד שלמילה יש כוח בין אם נאמרה בעל פה ובין אם נכתבה. והכי חשוב תמיד לעשות את הדברים עם כוונה אמיתית, בכנות מלאה. אומרים שדומה מושך דומה אז אני מבטיחה לכם שמי שמפרגן זוכה, מרוויח, צומח. יש בזה משהו מדבק שלא ניתן להסבירו במילים. בשבוע שעבר קיימתי את הסמינר שלי בפעם השנייה בגדרה. הפסימיים אמרו לי שלא עושים פעמיים באותו מקום את אותו הדבר… אני אמרתי שיש אנשים מפרגנים בגדרה ויהיו 54 אנשים ואף יותר מזה. וכך היה.
חברה הביאה חברה. אישה רשמה את בעלה, בעל הצטרף לאשתו. אנשים זרים הצטרפו והלב שלי התרחב. התרופה הכי טובה לאי ספיקת לב היא אהבה. בסיום האירוע הוואטסאפ היה עמוס בהודעות, המילים שנכתבו ברשת חיממו את ליבי. זכיתי לפרגון במלוא עוצמתו ושוב… לא מדובר בפנקסנות אלא בבחירה – ברור לי שתמיד אפרגן חזרה. תודה לכולם על הפרגון לו אני זוכה – לי זה ממש לא ברור מאליו. אוהבת אתכם אנשים יקרים. תאהבו את עצמכם. תפרגנו לעצמכם ולאחרים והחיים של כולנו יהיו מלאים בגוונים של סגול.
