"הסרטן לקח לי את הכל. את כל מה שהיה לי. ועכשיו – הולכים לזרוק אותנו לרחוב!"

"אני אמנון. אבא ל-4 ילדים…בן 57… כל חיי עבדתי ופרנסתי את משפחתי ואת ילדי האהובים. ואז, אז הגיע הסרטן בגרסה הכי אלימה שלו. הוא התחיל בחולשה, ומשהו שלא זוהה בבטן והתעצם לגידול גדול וכאבים בכל הגוף הכל נעצר. אתה יוצא ממעגל החיים. ההקרנות אוכלות לי ושורפות לי את הגוף מבפנים, זה סבל נוראי, כאילו אני לא מכיר את הגוף שלי

אני אבא ל4 ילדים. אני לא יכול ככה ללכת. מי יטפל בילדים? מי יעזור לאשתי? פתאום אני לא יכול לעבוד, אני לא יכול להיות עם אשתי, עם הילדים. כל מה שהכרתי עד היום נמחק. הנוף המשפחתי מתחלף באשפוזים ארוכים, בהתאוששות מניתוח ותפרים, ושוב סדרת טיפולים פתאום אני לא יכול להיות האבא שחלמתי להיות. האבא החזק. אני שבר כלי, אפילו לעודד את אישתי אני לא מצליח ויש משהו אחד שנשאר איתך בדיוק כמו החיים הקודמים לפני המחלה- ההוצאות! כל החובות הקבועים שלך וההוצאות השוטפות ממשיכות לדרוש את שלהם, כשתקופת המחלה מוסיפה אליהם סכומים אדירים שמעולם לא שמעתי עליהם אז מה אם אני לא עובד? הסרטן לא מעניין שום בנק..התעלמות מוחלטת…

אני מאושפז בבית חולים במצב קשה – אך צריך לשלם משכנתא. הבית בקושי מתפקד – וחשבונות החשמל, מים גז ממשיכים לזרום. המכתבים מהוצאה לפועל נשלחים כאילו יש מי שיטפל בהם… אין מי שיממן את כל זה אשתי סועדת אותי בתקופה הקשה, מחזיקה משפחה שמתפרקת, תשלומים אדירים לטיפולים ובתוך כל זה החובות השוטפים. אני לא יכול יותר. המשפחה שלי פשוט מתפרקת לי בין הידיים.

ועכשיו, הגיעה המכה הבאה. רוצים לקחת לי את הבית, בגלל בעיה של תשלומים! תבינו. הייתי בן אדם רגיל. תמיד יצאתי לעבוד והייתי עובד מסור.אבל מה אני יכול לעשות כשבכל יום נמצאת בעיה רפואית חדשה? בשבוע שעבר אמרתי לאישתי: "הדבר שאני הכי מפחד במוות זה שהילדים יצטרכו לשבת עלי שבעה ברחוב!" והיא הסתכלה עלי, ובכתה

אני חייב אתכם כדי שהמשפחה שלי לא תתרסק. אני מתחנן בפניכם, לא עשיתי רע מעולם לאיש. אני רק רוצה להמשיך להלחם על החיים שלי. בכוחות הבאמת אחרונים שלי אני מתחנן. אל תשאירו אותנו לבד. אל תתנו למשפחה שלי ככה להתרסק, אני לא עומד בזה יותר