בתקופות של מצב חירום ביטחוני, בדיוק כמו בשגרה, הדבר החשוב ביותר לילדים צעירים הוא הידיעה שהמבוגרים האחראים עליהם פנויים למענם, מאפשרים להם להביע רגשות, לקבל חיבוק, ולקבל אישור שהעולם בטוח. ילדים צעירים אינם מסוגלים להבין את המורכבות של המצב הביטחוני והפוליטי, ועל כן הם תלויים בתחושת הביטחון שמספקים להם המבוגרים המטפלים בהם.
ילדים צעירים אינם יכולים לנסות להבין את פעולות האיבה והטרור בלי להרגיש חרדה עצומה. אפשר להסביר להם שמתחוללת מלחמה ושהצבא ערוך לעשות הכול כדי להגן עלינו. כשמדובר בילדים בגיל הגן ההמלצה העיקרית היא להתמקד בהבטחת התנאים, עד כמה שאנחנו, המבוגרים המקיפים את הילדים, יכולים לספק כך שירגישו שאנו שומרים עליהם. במקביל לכך, במצב של התראות על נפילת טילים או חדירת כטב"מים, הכרחי להביא את הילדים למצב של שיתוף פעולה מלא עם הנחיותיהם של המבוגרים סביבם, הכוללות כניסה מיידית למרחב המוגן.
להלן כמה המלצות פרקטיות להתנהלות בזמן אזעקות:
– הכינו את הילדים לאפשרות של החמרה במצב הביטחוני והנחו אותם לגבי אופן הפעולה במקרה שתישמע אזעקה.
– הקשיבו בדריכות וברגישות לאיתותי הילדים והעניקו מענה סביר לשאלותיהם.
– שגרה מעניקה לילדים תחושת ביטחון, ויש לנסות לשמור עליה כל עוד הדבר אינו מסכן אותם, תוך הקפדה על זמני מקלחות וארוחות עד כמה שאפשר. חשוב להמשיך בפעילויות של משחק ולשמור על כללי ההתנהגות ועל הגבולות בגן ובבית.
– שתפו את הילדים בארגון המרחב המוגן ובחרו יחד איתם את הצעצועים, את הספרים ואת חפצי המעבר (שמיכי, דובי) שהם מכירים ואוהבים לשחק בהם ומעניקים להם תחושת ביטחון.
– עודדו את הילדים לעסוק בפעילויות יצירה ובמשחקי בנייה, המאפשרים לילדים להביע את עצמם ולמבוגרים להבין מה מעסיק אותם.
– המעיטו את החשיפה לחדשות: ילדים אינם ערוכים להתמודדות עם הצפה במידע חדשותי. מומלץ לוודא שהרדיו באוטו והטלוויזיה בבית לא יהיו מכוונים לערוצי החדשות.
– אל תשקרו: אי אפשר להבטיח לילדים אף פעם שאף אחד שקרוב אליהם לא ייפגע, אבל חובה להבטיח שהמבוגרים, שהשמירה על הביטחון היא באחריותם, יעשו כל שביכולתם כדי לשמור עליהם.
כיצד נתמודד עם שאלות של ילדים? חשוב שהילדים יראו במבוגרים כתובת למענה לשאלות המטרידות אותם ומשענת רגשית. חשוב לעודד את הילדים לשאול אותנו שאלות ולהקשיב לשיחות שהם מנהלים ביניהם. יש להשיב על כל שאלה בצורה עניינית ומדויקת בלי להציע מידע מעבר למה שהילדים שאלו. נזכור שילדים צעירים מבטאים את מחשבותיהם, את חששותיהם ואת דמיונותיהם גם בצורות לא מילוליות: במשחק דמיוני, בציור ובמשחקי בנייה. אפשרו להם לעסוק בדברים אלו, עודדו אותם לשחק לבד או עם חברים, התבוננו בהם כדי להבין מה מעסיק אותם, והקשיבו לאמירותיהם, שהן חלון לתודעה שלהם.
פרופ' קלודי טל, פסיכולוגית התפתחותית ומרצה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט ובמכללה האקדמית חמדת
הצטרפו לחדשות בריאות ורפואה בווטסאפ לחצו כאן
