האש מבטאת את הצימאון האלוהי הבוער: צריך לאחד בין האש היצירתית והיוצרת של האדם מכוחות העשייה שברך אותו ה´ עם אותה נטייה טבעית של הנפש

בפתיחת חומש ויקרא המכונה “תורת כוהנים” מצווה הקב”ה אל משה רבינו “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה מִן הַבְּהֵמָה

בעולם הפילוסופי, ישנה שאלה, מי חשוב יותר, האם הפרטים חשובים יותר או שמא הכלל חשוב יותר, השיטה של הכלל כפי שראינו אותה בתפיסה הקומוניסטית, שאומרת

בפרשת “ויקהל” מעסיקים שני נושאים את הפרשה: הראשון השבת והשני המשכן. ביחס לשבת נאמר: “ששת ימים תיעשה מלאכה” (מפעל מתמשך). השאלה העולה מכאן: מדוע צוינה

בפרשתנו אנו עוסקים, בין יתר ענייני הפרשה, בלקיחת סממני הקטורת כדי להכין את הקטורת, ומהם יוצרים את שמן המשחה למשיחת כלי המקדש (שמות ל’, כב’-לח’).

אורה של המנורה – אור הגנוז: “וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית–לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד” – וכבר אמרו רבותינו ז”ל וכי

ו´ החיבור – “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”. האות ו´ מחברת בין העולם העליון לעולם התחתון ובמעבר אל ההווה ומשם אל העתיד, כוחה של האות

הניסים מרוממים את הבנתו של האדם כי ישנה מטרה שבעבורה נברא העולם וכאשר מתגלה הנס הוא מרים את העולם אל גובהם של החיים שניצבים במדרגת

אף שמתגלה מידת הדין בעולם, אין מטרתה אלא להטיב עם העם. התורה מחנכת אותנו לראות במבט מעמיק ושלם את החיים. ככל שהאדם מרחיב ומעמיק את

יוסף שכבר היה מלך במצרים ובעל הנהגה ושררה שייך אצל אביו יותר מכל בניו – מהווה חוליית קשר במעבר ממדרגת אבות האומה אברהם יצחק ויעקב

מסופר בגמרא על רבי עקיבא וחבריו שהולכים בהר הצופים, רואים מרחוק את בית המקדש החרב, ומבחינים בשועל היוצא מהמקום שבו היה קודש הקודשים התחילו חכמים