מצוות השמיטה מפגישה אותנו עם שלושה פרמטרים מרכזיים במציאות העולם שנקראים “עשן”- ע’-עולם (מקום), ש’-שנה (זמן), נ’-נפש (אדם). פרשת בהר עוסקת בפתיחתה במצוות השמיטה.

  ספירת העומר באה משאיפה להתרומם ולהיות כמו אבן ספיר ויהלום שמאירים את העולם מתוך התוכן הפנימי הנשמתי שבאדם. מצוות ספירת העומר המובאת בפרשתנו מלמדת

  שבת הגדול, ששת ימי מעשה וסיפור אחרי מות בני אהרון כרוכין יחד בפרשה. הטבע בעולם מעלים את המציאות האלוהית ועלינו לגלות את הקדושה בתוך

על טומאה, טהרה ונשמה אדם צריך לזכור ולהוציא לפועל את אותה מהות רוחנית שנטועה בבסיס חייו ולאורה הוא הולך ומתפתח וצומח ובונה את עולמו. התורה

  האש מבטאת את הצימאון האלוהי הבוער: צריך לאחד בין האש היצירתית והיוצרת של האדם מכוחות העשייה שברך אותו ה´ עם אותה נטייה טבעית של

בפתיחת חומש ויקרא המכונה “תורת כוהנים” מצווה הקב”ה אל משה רבינו “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה מִן הַבְּהֵמָה

בפרשת “ויקהל” מעסיקים שני נושאים את הפרשה: הראשון השבת והשני המשכן. ביחס לשבת נאמר: “ששת ימים תיעשה מלאכה” (מפעל מתמשך). השאלה העולה מכאן: מדוע צוינה

סממני הקטורת וסגולת ישראל: בפרשתנו אנו עוסקים, בין יתר ענייני הפרשה, בלקיחת סממני הקטורת כדי להכין את הקטורת ומהם יוצרים את שמן המשחה למשיחת כלי

אורה של המנורה – אור הגנוז: “וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית–לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד” – וכבר אמרו רבותינו ז”ל וכי

המקדש שבלב: גם לאחר שהמשכן, בית ראשון ובית שני שנחרבו, מוטלת עלינו החובה והזכות להחיות את המשכן בתוך החיים האישיים, המשפחתיים והלאומים של האומה הקדושה