מצוות השמיטה מפגישה אותנו עם שלושה פרמטרים מרכזיים במציאות העולם שנקראים “עשן”- ע’-עולם (מקום), ש’-שנה (זמן), נ’-נפש (אדם). פרשת בהר עוסקת בפתיחתה במצוות השמיטה.

  ספירת העומר באה משאיפה להתרומם ולהיות כמו אבן ספיר ויהלום שמאירים את העולם מתוך התוכן הפנימי הנשמתי שבאדם. מצוות ספירת העומר המובאת בפרשתנו מלמדת

  שבת הגדול, ששת ימי מעשה וסיפור אחרי מות בני אהרון כרוכין יחד בפרשה. הטבע בעולם מעלים את המציאות האלוהית ועלינו לגלות את הקדושה בתוך

בפתיחת חומש ויקרא המכונה “תורת כוהנים” מצווה הקב”ה אל משה רבינו “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה מִן הַבְּהֵמָה

סממני הקטורת וסגולת ישראל: בפרשתנו אנו עוסקים, בין יתר ענייני הפרשה, בלקיחת סממני הקטורת כדי להכין את הקטורת ומהם יוצרים את שמן המשחה למשיחת כלי

המקדש שבלב: גם לאחר שהמשכן, בית ראשון ובית שני שנחרבו, מוטלת עלינו החובה והזכות להחיות את המשכן בתוך החיים האישיים, המשפחתיים והלאומים של האומה הקדושה

ידוע שכל פרט בתורה מחושב וטומן בחובו מסר. אז מה ניתן ללמוד מכך שמצוות תפילין כתובה לראשונה מייד אחרי עשר המכות? ההבדל בין נס פרטי

  יוסף שכבר היה מלך במצרים ובעל הנהגה ושררה שייך אצל אביו יותר מכל בניו – מהווה חוליית קשר במעבר ממדרגת אבות האומה אברהם יצחק

“ויגש אליו יהודה” (בראשית מ”ד, יח), “כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו” “המלכים”? זה יהודה ויוסף. עדים אנו למפגש בין שתי מלכויות: ההנהגה של יהודה

 יוסף חושף את הרובד האלוהי המתגלה בחלומותיו של מלך מצרים ומבין את המסר שהקב”ה מגלגל כאן. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל

  דווקא בציר הזמן הזה שנראה מכוסה ונסתר, לא מובן ולא ניתן להסבר, יושב הקב”ה ומכין לנו במהלך מסובך זה תהליך של גאולה ותיקון לעולם.

מימד העתיד במפגש יעקב ועשיו – מדוע אמר “ויעקב ויהי לי שור וחמור” כאשר גלוי לעין שהיה לו הרבה יותר מזה? פרשת וישלח מביאה אותנו

 הברכה ליעקב מאחדת את עולם החומר והרוח – מה מסמל יעקב איש תם ומה מסמל עשיו איש הציד? ומדוע נחרד יצחק חרדה גדולה? בשבת זו

  “וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן…”. | העבודה המוטלת על האדם היא לבנות