משבר הקורונה פקד את כלל האזרחים והותיר אחריו בעיות רבות שאינן נפתרו עד כה. שני גוזי, גננת בגן חיפושיות עם וותק של 7 שנים, נמצאת בחברת התאחדות מעונות הפרטיים בישראל, נאלצת להתמודד עם המשבר עד היום, ופותחת צוהר לעולמה האישי ולגנים הפרטיים. “החשש העיקרי שאצטרך שוב לסגור את הגן בעקבות גל שני של קורונה”.
אילו קשיים חווית בזמן הבידוד?
“הקשיים היו רבים מאוד, אך כאשת חינוך התרכזתי בעשייה למען הילדים האהובים וההורים בגן ולמען ילדיי הפרטיים.
מעבר למצב הכלכלי שגרם לי ללכת לישון מפוחדת בלילות שהמעון ייסגר, שלא אוכל לעמוד בתשלומים השוטפים שמפעל חיי ומשפחתי יקרסו וה”בייבי” הזה שטיפחתי במשך השנים יחדל מלהתקיים. עשיתי הכל כדי לעמוד על הרגליים ולהשאיר את הראש מעל המים לטובת עשרות ילדים שללא כל תיווך והתראה מוקדמת, השיגרה שלהם התערערה ומבחינתי לא היה מצב שלילדים האלו לא יהיה גן לחזור אליו. הגן שהם מכירים שיחזיר להם את הביטחון ויתן להם מקום מוכר ואהוב לפרוק את הרגשות שלהם לאחר הסגר ולהתרפק בידיים מוכרות”.
חוץ מקשיים כלכלים האם נקלעת לקשיים נוספים בזמן הסגר?
“חוץ מהחשש הכלכלי היה חוסר וודאות מוחלט מצד הממשלה איך מתקדמים? מה עושים? למי לפנות? ולבסוף שקיבלנו כבר פיצוי שמדבר על הסקטור שלנו בלבד הוא היה פיצוי לא הולם לעניות דעתי, ומלווה בהמון תנאים שהרבה מהגנים הפרטיים לא עומדים בהם. לרבים אין אישור ראשוני, רבים לא ידעו שצריך, המדינה לא פרסמה מספיק וכעת יש שלא יוכלו לקבלו ובנוסף מי שכן יקבל ישלם גם מס, ביטוח לאומי ומע״מ עוד בטרם יקבל את הפיצוי – ממש זלזול ופגיעה בנו נשות החינוך. במקום לדאוג שיהיה לנו לתת לילדים דואגים רק לקחת ולא להשאיר כלום”.
האם קיים אצלך כעס/טענות כלפיי הממשלה? האם הצעדי שנקטו היו נבונים כלפייך?
“חוסר הוודאות, להישאר באוויר ולא לדעת מאיזה כסף אצליח להאכיל את הילדים שלי ולהמשיך את עבודתי נאמנה לטובת עשרות הורים וילדים וגם לטובת הממשלה. והיה עצוב מאוד לגלות שאין שום גבה מהממשלה, אלא לגלות תשובות המספרות שאין להם תקציב. במקום להתרכז בהון האנושי להדריך להכשיר וללוות אנשי חינוך במגזר הפרטי מתעסקים בגובה תקרה, גודל חלון, גובה מדרגה,מצלמות, כיבוי אש ועזרה ראשונה. ודאי שזה חשוב! אך העיקר זה החום והאהבה וטיפוח הילדים”.
לאחרונה אנו עדים לגל של הדבקות במוסדות החינוך האם יש לך חשש כמנהלת מעון יום להמשיך את הפעילות שלך בגן?
“החשש קיים עוד לפני שחזרנו והוא הולך וגדל. יחד עם זאת, כאשת חינוך אני מהווה דוגמא אישית לאופטימיות ולהסתגלות למצב קיים. אם הייתי יודעת שהמדינה תפצה אותי במידה ויהיה בידוד אכן היה לי יותר קל. מתפללת לשלום הילדים ההורים והצוות שלי בכל יום”.
האם בתקופת הבידוד היית בקשר עם ההורים של הגן? והאם היו מי שהציעו לך עזרה כספית?
“הייתי בקשר רציף, זו המשפחה שלי! אני מגדלת איתם את הילדים יום יום. היו כאלה שיותר היו כאלה שפחות בגלל העומס שהיה להם אך אני הייתי זמינה עבורם תמיד. לא הייתה לי ברירה ולקחתי הלוואה מההורים בשביל לכסות הוצאות והלוואות”.
כמה כסף הפסדת ישירות מהקורונה לאחר חישוב המענקים שקיבלת אם בכלל מהמדינה?
“אני בגירעון של הרבה מאוד כסף, אני נמצאת בתהליך אישור שימוש חורג שמקשה עלי כלכלית, עוד פרמטר ששובר גנים מעולים והם נסגרים בזה אחר זה”.
מה החששות העיקריים שאת כמנהלת מעון פרטי מתמודדת בימים אלו?
“החשש העיקרי שאצטרך שוב לסגור את הגן בעקבות גל שני של קורונה או שאחד מהמקורבים של הגן יחלה בקורונה ואצטרך לסגור ולהיות בבידוד. חשש נוסף שלא אוכל להמשיך להפעיל את מפעל חיי! באם אכנס שוב לקושי כלכלי”.
האם נקטת באמצעים שונים כדי להרגיש יותר ביטחון בעתיד במקרה של סגירת הגן?
“כן. עוד הרבה מנהלות גנים עשו זאת אין ברירה המדינה לא באמת לוקחת אחריות. אני לא אוהבת את הפיתרון שההורים ישלמו את המחיר אך לא הייתה לי ברירה אחרת. לא החתמתי על דבר כי אין אצלי חוזים הכל נעשה בלחיצת יד או יותר נכון מרפק אל מרפק”.
