המוזיקאית והזמרת ברכה שטרן מקרית גת תופיע עם שיריה המקוריים ביום חמישי 2.5.24 באולם מתנ”ס
קרית גת.
“את השיר ‘את אישה’ כתבתי כשאחותי פרידה ז”ל, שנולדה עם תסמונת דאון ונפטרה לפני כמה שנים, הייתה בת 42 ואני הייתי בת 37. מדי שבוע הייתי מגיעה לבקר אותה במוסד טללים שבו שהתה. כשהיא הייתה ילדה היא הייתה שרה, קופצת ורוקדת במרפסת ואוהבת לראות את עצמה במראה. יום אחד עשיתי עליה תצפית במוסד טללים וראיתי שגם שם היא יושבת, מוחאת כפיים, שרה, רוקדת ושמחה וגם אהבה לצייר. פעם אחת חברות שלה אמרו לי שפרידה בוכה. כאב לי מאוד הלב, וכשהיא חיבקה אותי הבנתי שהיא מחפשת לא רק חום ואהבה אלא את הבית שלה. היא שהתה שם מגיל 13 וחצי ועד שנפטרה בגיל 51. כל הצוות שם אהב אותה מאוד, וגם כשאושפזה בטיפול נמרץ ונתנו לי להיכנס לבקר אותה היא הייתה שקטה”.
כך אומרת המוזיקאית והזמרת ברכה שטרן, תושבת קרית גת, שתופיע עם שיריה המקוריים בהופעה עם הרצאה מרגשת לרגל יום הולדתה ביום חמישי 2.5.24 בשעה 19:00 באולם מתנ”ס קרית גת, רחוב הארז 52, קרית גת.
בימים אלו הוציאה ברכה שטרן סינגל חדש בשם “את אישה”, שכאמור מילותיו מוקדשות לאחותה המנוחה פרידה. במשך שנים היא חוותה אלימות מבעלה לשעבר וגם כילדה וכנערה חוותה אלימות מאביה המנוח. בשנתיים האחרונות היא צילמה סרטוני וידיאו לשלושה שירים שכתבה והלחינה: “שער הזהב”, שאותו כתבה על אחותה פרידה ז”ל, שנולדה עם תסמונת דאון ונפטרה לפני מספר שנים, “אתה בשמיים” ו”את החיים אנו בונים”.
בימים אלו היא עובדת על צילומי סרטוני וידיאו נוספים לשירים נוספים שכתבה והלחינה ובקרוב גם יועלו ליוטיוב: “נתת לי בן” שנכתב על בנה מתן, כיום סטודנט לתואר שני בפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב, שהיא עברה מספר מקרי מוות קליניים עד שהביאה אותו לעולם. בשיר היא מודה לאלוהים על בנה מתן שאותו קיבלה כברכה והוא הצליח למלא בשמחה ובאושר את עולמה. “במנדולינה מנגן ושר שירים” הוא שיר נוסף שכתבה על בנה על מתן, שהיה מנגן בילדותו ומצטיין בנגינה.
סיפור חייה המורכב של ברכה שטרן החל בשנת 1973 לאחר אמה נפטרה מסרטן בגיל 48 והותירה אותה בעולם בת שבע עם אחות גדולה יותר בת 13, פרידה, שנולדה עם תסמונת דאון ועם שני אחים ושתי אחיות נוספות.
ברכה: “אבא שלי לא החזיק מעמד לבד, ולאחר שהאחיות והאחים שלו לא עזרו לו בגידול בנותיו הוא העביר את פרידה למוסד ולא ביקר במשך שנים רבות. במשך שנים חיפשתי אותה אך לא הצלחתי למצוא אותה, עד שאבא שלי גילה היכן היא נמצאת. נפגשנו שוב כשהייתי בת 37 והיא הייתה בת 42. כשהיא חיבקה אותי לראשונה אחרי 20 שנה שבהן לא נפגשנו במקום לבכות כמותה שרתי לה את השיר ‘שער הזהב’ שכתבתי עליה. לפני שהלכה לעולמה קיבלתי ממנה נשיקה גדולה שמעולם לא קיבלתי לפני כן והיא מלווה אותי כל החיים”.
במשך שנים סבלה ברכה מאלימות פיזית של אביה. לדבריה המטרה של השירים היא לתאר את כל מה שעברה בחייה הקשים. “אבא שלי היה ניצול שואה, ובגלל שלא קראתי לאמי החורגת ‘אמא’, הוא היה מחטיף לי. כל הזמן הייתי גרה אצל משפחות אומנות ולא בבית שלי, כי לא היה לי בית”, היא נזכרת. בגיל 48 סבלה מסרטן וביקשה לסלוח לאביה על כל המעשים הנוראים, שנפטר בשנת 2008.
למרות הסבל הרב שעברה ברכה במשך השנים היא אישה חזקה מאוד, והשירים שהיא כותבת, מלחינה ושרה מתארים את כל מה שעברה בחיים, כולל היותה ילדה ונערה מוכה ואישה מוכה. “למרבה המזל תמיד הייתי בסביבה של אנשים שנתנו לי יד וכתף, אבל כל החיים שרדתי בלי משפחה, עסקתי ביצירה, למדתי לתפור בגדים ועבדתי קשה”, היא אומרת.
◼️ לקבוצת חדשות קרית גת והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
◼️ לקבוצת חדשות בווטסאפ – תרבות, בילוי ופנאי לחצו כאן
◼️ לקבוצת חדשות בווטסאפ – רכילות וברנז’ה, בידור, טלוויזיה, מוסיקה לחצו כאן
