אילת במאזן ההגירה הפנימי השלילית בישראל, כך עולה מאומדני האוכלוסייה הארעיים של הלמ”ס לשנת 2021, על פי הנתונים המתייחסים לישובים מעל 2000 תושבים, כ-671 תושבים בחרו לעזוב את העיר בשנה האחרונה. בסה”כ באילת נכון לסוף 2021: 52,787 תושבים.
לדברי עו”ד דקלה מוסרי טל – לשעבר יו”ר ועדת ערר מחוז חיפה ובעלת משרד מוסרי, טל- עורכי דין, בשנים האחרונות נוצר מצב שבו בניגוד לצרכים הלאומיים של הגדלת היצע הדירות לא מעט רשויות בעיקר באזורי הביקוש אינן מעוניינות להגדיל את היצע הדיור בשל מחסור בתשתיות ובשל העלויות הגבוהות של ציפוף הדיור והוספת תושבים. מגמה זו באה לידי ביטוי בהתנגדויות של רשויות לתוכניות עם צפיפות גדולה, התנגדות להסכמי גג להקמת שכונות חדשות והימנעות מאישור תוכניות התחדשות עירונית גדולות. זהו נושא שמחייב פתרון לאומי והתערבות ממשלתית שתעודד את הרשויות לבנות יותר. השבוע משרד השיכון הודיע כי יסבסד דירות שייבנו בהתחדשות עירונית באזורי הביקוש. הערים שיחתמו על ההסכמים יקבלו מענק בגובה 25 אלף שקל לכל דירה שתקבל היתר בנייה בפרויקט של פינוי-בינוי או תמ”א 38 בשלוש השנים הקרובות, ובתנאי שיהיו לפחות 2,500 דירות כאלה בכל אחת מהערים, זהו צעד בכיוון הנכון אך נדרשים צעדים ממשלתיים נוספים שיאפשרו יצירת היצע גדול של דירות בהתאם לתחזיות הגידול של האוכלוסייה.
גם אם יבנו שכונות חדשות, זה עדיין לא נותן מענה לכל כך הרהה דברים מהותיים מסביב שלא באמת מאפשרים מחייה תקינה.
בואו נדבר רגע על התחבורה הציבורית הקלוקלת בשכונות, על מחסור בחנייה בבנייה החדשה, על היצע עבודה בתחומים כל כך בודדים שלא באמת מאפשרים התפתחות מקצועית, על תרבות לא מספיק מפותחת, על עצם ההתעקשות המיותרת למתג את העיר כעיר תיירות ולא גם עיר מתפתחת,
על שירותיים רפואיים לא מספקים! כמו חוסר האפשרות לעשות צינטורים בעיר (הייתה כתבה רק על הנושא הזה), על הניתוק משאר הארץ, חוסר ההתחשבות בתושהים האילתים כשמגיעים לשירותים שלא משתלם להביא לעיר, ואני בטוחה שפספסתי עוד נקודות שביגללן אילתים רבים עוזבים (כולל אני שכנראה אאלץ לעזוב).
אילת היא הבית שלי, היא השקט שלי, אבל היא גם מלכודת דבש. נורא מתוקה, אבל עדיין מלכודת דבש למרות הכל.
הלוואי שדברים שיתנו בקרוב.
לא מפליא, העיר הולכת מדחי אל דחי, דואגים רק לבעלי המאה להתעשר יותר, בונים בנייני מפלצות שמרבית הדירות להשקעה, ומי משקיע ? לא אילתים, צפוניים עשירים והתושבים שילכו בסיבוב , העיקר “תוכניות פיתוח”
גרנדיזיות של החופים היפים שלנו, שיהיו בכייה לדורות.
בתי מלון בשכר עלוב ועבודה 6 ימים בשבוע , או חניות , עוד היתה תקווה פעם שהיתה תעשיה שנכחדה , כולל הפרוייקט במכרות שנסגר , כל מה שסימל את השמחה שהיתה באילת נכחד , אין שם עתיד בלהיות מוכר , או מלונאי ,או לעבוד בכל עסק כזה או אחר, נוח מאוד רק לעובדים בחברות ממשלתיות, חברת חשמל, מקורות, מוסדות מדינה, וזה עוד הדורות הותיקים שלהם גם ככה יש חיים שקטים, ומי שצריך שרותי בריאות , מסתכן עד מוות
המצב מתחרבן עם השנים כבר מתחילת המילניום, כי זה לא פגע עדיין באינטרסים של מקבלי החלטות שם , מי שאץרוצה להרגיש שהוא חי עוזב…