עד גיל תשע לא הכרתי את המושג בית. גדלתי ללא אבא וחלמתי שיהיה לי בית. תשע שנים של נדודים, מלחמת הישרדות, מאבק ברעב, במחלות ובריחה

יום ה-27 בינואר נקבע ע”י האומות המאוחדות כיום הזיכרון הבינלאומי, להנצחת קורבנות השואה. היום בו נכנס הצבא האדום ושחרר את מחנה ההשמדה אושוויץ. מיליוני חיות

ההנחתות על הציבור בימי הקורונה יכולים להשתוות למשחק כדור-עף. הן הונחתו בקצב מהיר ביותר באצטלה של טובת הציבור. מנ”כל משרד הבריאות, בפנים של תשעה באב

הקורונה עם כל הקשיים, החששות והבדידות, הביאה עמה פרץ יצירתיות בתחומים שונים. בווטסאפ, בתוכניות בידור בטלוויזיה משודרות, בקשר האנושי   בעזרת ה “זום” ועוד. הקורונה עם

שמי הרשמי הוא cavid 19 .ההמונים קוראים לי קורונה. נולדתי בסין בעיר ווהאן בשנת2019. יש לי פקפוקים בפתרון הדילמה שנוצרה עם הופעתי. האם אני יצור

יום רודף יום. הימים מצטרפים לשבועות. השבועות מתחילים להתקבץ לחודשים. בין שעמום לבין עשיית כלום, אני מטולטל בין ייאוש ותקווה בין אור לחשיכה. חיפשתי חיזוקים

חמישים שנה ויותר אני מספר את סיפור חיי. את סיפור גבורתה של אמי, שבניגוד לכל הגיון היא שרדה והצילה את אחי ואותי. היא הוציאה אותנו

מספר ימים לא נבחתי ולא כתבתי. סתם רבצתי בסלון. מדי פעם הבטתי בקולר, בערגה – אין יוצא ואין בא. אני, כמו כולם, בהסגר מוחלט ללא