מה עכשיו סן פרנסיסקו? | ליזה ללוצשווילי חבר שלי, יהונתן חיים יעקוביאן, בסן פרנסיסקו. השבוע, בגיל 7, הוא עבר צינתור נוסף. בזמן שאתם תקראו את

לצמיחה אישית, להתקדמות וליצירת מערכות יחסים חדשות יש מחיר – זה נכון, אנו נדרשים לצאת מ”אזור הנוחות”. מהו אותו אזור? מי הגדיר אותו? מי צריך

באחד מערבי סוף מאי האחרון התכנסתי עם עצמי במרפסת הגג שבדירתי להשלים עם העובדה שמלאו לי 73 שנים באופן רשמי. כן, מה ששמעת, שמעתי את

אלה חודשים עמוסים ורק דבר אחד כל כך בא לי: לטוס לאומן, רק אני ורבנו, להשתטח כמה שעות, להתפלל, למלא את הנפש, לישון ולשוב. עניין

  רגע לאחר שלגמתי מהקפה של בוקר ולפני שהספקתי לדפדף במוסף שעל השולחן – צייץ הסלולר שהיה מונח בין הקפה לבין המוסף. הציוץ היה נעים,

יש לי סימפטיה לקשישים שמתאמצים לגלות את החיים יש לי סימפטיה לקשישים שמתעקשים – הם עוד קיימים יש לי סימפטיה לקשישים שמתרגשים לצוד את הימים*

בשבוע שעבר לא הספקתי לכתוב את דבר העורכת, המוזה לא באה, העיסוקים היו רבים מנשוא והחלטתי לעשות הפסקה. אממה? הוצפתי בעשרות פניות מקוראים ששאלו האם

 בעוד הטרור ממשיך ועפיפוני עשן שורפים את שטחי המדינה, זכיתי להנחות זו השנה הרביעית את טורניר קט הרגל לזיכרו של סמל בן וענונו, שנפל בצוק

  שלישי האחרון, שמונה בבוקר. יום לחוץ לפניי. חניתי את ריכבי כראוי ובחניה מוסדרת ויצאתי לסידורים תכופים. עם חזרתי, כעבור עשרים דקות גיליתי שנהג חצוף

   רב”ט חן ורבר היה ילד שכל אמא הייתה חולמת שיהיה לה. כזה שמצטיין בכל תחום, מחונן בלימודים, אהוב על הבריות, מקובל בחברה, ביצועיסט, חייל