רפי אסף: סוף מעשה במחשבה תחילה עיריית רחובות הודיעה בעיתונכם ואני מצטט: “רחוב אפרים קציר מיועד להרחבה עם סיום עבודות הפיתוח במקום”. צריך להיות עיוור

גליון ח”י של העיתון שלי “כל רחובות” – מי היה מאמין? אין לתאר את ההתרגשות. עם יד על הלב, לחשוב פעם אחר פעם על קונספט

בשנת 2012 נבחרתי לאשת השנה בתחום התקשורת בעיר הנמל. זו הייתה בשורה משמחת לחלוטין. תמונתי התנוססה בשער המקומון המוביל ורואיינתי על ידי הכתב המקומי הבכיר.

לא תכננתי להתיישב ברחובות. לא חלמתי שזה יכול להתרחש, אך העיתון “כל רחובות” אותו אתם אוחזים מידי שבוע, הוביל אותי לעשות את הצעד ההיסטרי הזה.

מהו הנושא שנוגע למיליוני אזרחים במדינת ישראל וכמעט אף אחד לא באמת מבין בו? אז נכון שיש לנו בעיות ביטחון כלכלה ועוד רבות אחרות, אבל

בלי שמצמצנו אנחנו שניה לפני הסיפתח של השנה האזרחית החדשה. שנת 2017 הייתה עמוסה בפאן האישי ברגעים מאוד מורכבים, מצד אחד איבדתי שני חלקי פאזל

היה זה חודש עמוס. חודש שספק אם בן אנוש באמת היה מסוגל לתכנן אותו -חודש שכלל בתוכו המון אמוציות, רגעים של בכי ופחד, חולי וכוח,

כעת חצות. רגע לפני שהעיתון יורד לדפוס, נשימות אחרונות, שהכול יהיה מדויק, שההגהה הלשונית תתבצע כיאות והפרסומים יהיו נכונים לציבור הרחובותי. אתם, רבותיי, החשובים ביותר

הקלות הבלתי נסבלת ללכת ולעשות “שיימינג” עושה תחושה לא נוחה. הציבור לא יכול לעשות משפט שדה ולגזור גורלו של אדם. חוסר השוויון בפרשות אלו זועק

אחרי עשרה חודשים באוויר, למעלה מ-181 אלף גולשים שונים ולמעלה מ-446 אלף כניסות הגיעה העת לעשות את הצעד הכה מתבקש: טור אישי. לרגל יום הכיפורים

רב”ט חן ורבר היה ילד שכל אמא הייתה חולמת שיהיה לה. כזה שמצטיין בכל תחום, מחונן בלימודים, אהוב על הבריות, מקובל בחברה, ביצועיסט, חייל מובחר במודיעין,

תלמיד בית ספר יסודי נחקר בשלהי השבוע שעבר במשרד חקירות לילדים ונוער של תחנת משטרת רחובות לאחר שרכש סמים מבני גילו בכדי להיחשב “מקובל” בקרב

נתבקשתי לכתוב טור ב”רחובות היום” על דברים שעוברים עלי או על דעותיי. בחרתי בנושא הקרוב לליבי במיוחד: “ילדים של החיים” אני סוחט את הלחי על