נסעתי לבקר את ההורים שלי עם שלוש בנותיי בעיר מולדתי, קרית גת. זה הזמן הזה בשבוע שהשם שלי, אמא, לא נשמע באוויר במשך מספר שעות
כמה מכות יכולים הגמלאים לספוג במהלך השנים האחרונות? גזירות על גזירות, גמלאים שמתקשים לשרוד את החורף, שמתקשים לסיים את החודש, גמלאים ששוכבים במסדרונות של בתי
בני לומד בכיתה ז', הוא ילד אינטליגנטי אבל הישגיו הלימודיים בינוניים ומטה. בדרך כלל הוא חסר מוטיבציה ללמידה ואם הוא כבר משקיע ישנו פער בין
בתיה שלום, בעלי ואני מרבים להתווכח. מה שמתחיל בויכוח קטן סביב עניינים לא כל כך חשובים נגמר בויכוח רציני ולעיתים אף ב"ברוגז" למשך זמן מה.
טלה: שבוע אפרורי ניצב בפתח וקלף שני המטות מלמד של מספר דברים האחד: שהגעתם לסוף שלב בתחום כזה או אחר בחייכם וכעת עליכם לעצור ולחשוב
בתי בת ה-24 גרה עמנו בבית, מערכת היחסים בינינו מתוחה ומתבטאת במריבות קולניות, צעקות ואמירות קשות אחת לשנייה, עד כדי "מתי כבר תצאי מהבית". יחד
בתיה שלום, בעלי מבקר אותי כמעט על כל דבר שאני עושה או אומרת. מבחינתו הוא תמיד צודק ויש לנהוג לפי מה שהוא מחליט. יחד עם
מזה חמש שנים אני פוקדת את ישיבות המועצה באדיקות. חיכיתי מאוד לישיבת המועצה הראשונה, אפילו יש לאמר ציפיתי בהתרגשות לראות את חברי המועצה החדשים בפעולה,
"-אתה לא מרגיש במשהו?" אריאל התכופף לעברי, מבטו נעוץ בעיני. נדרכתי בתוך מושבי. -לא, באמת לא. עיניו נעשו זעופות. גבינים חרצו את מצחו. -אתה לא
בתיה, קשה לי לקבל את העובדה שאשתי יוצאת לבלות עם חברותיה, במיוחד לאור העובדה שחלקן רווקות או גרושות. כשאני מעלה זאת בפניה אנחנו לא מפסיקים