התחלות מוקדמות יותר ויותר, מחשבות לקראת תחילתה של שנה חדשה גודייבה. זאת המילה שהייתה רשומה על חבילת השוקולד. זאת המילה שהדליקה אותי. כבכל יום ששי
מאמינה בכוח המשיכה לפני הרבה שנים נסעתי עם אחותי למרכז קניות גדול, מרכז שתמיד עמוס ומלא במבקרים. בעודנו מתקרבות לכניסה אני מגדפת על זה שנבזבז
גיליון ח"י כפול – מי היה מאמין? אומרים שהזמן טס כשנהנים והאמינו לי, בין כל ההתרוצצויות והעבודה הלא פשוטה להוציא לאור מידי שבוע גיליון
ביום בהיר אחד פגשתי את החושך. השמש זרחה כמו בכל יום, אבל קרניה פספסו אותי – לא הצלחתי לראותה. על אף שלא ירד גשם בחוץ
בדיוק לפני שנה, שלושים מעלות חום, עיר הבהד"ים. סיימתי להרצות בפני צוערים שהפכו זמן קצר אחר כך לקציני צה"ל בנושא "הכל מתחיל ונגמר באני שלך",
אלה חודשים עמוסים ורק דבר אחד כל כך בא לי: לטוס לאומן, רק אני ורבנו, להשתטח כמה שעות, להתפלל, למלא את הנפש, לישון ולשוב. עניין
ההורים והרבנים של נוער הגבעות לא הצליחו לחנך אותם לשמירת מצוות, להקפדה על חוקי המדינה ולכיבוד כוחות הביטחון העושים לילות כימים להגן עליהם ועל מדינתם.
בעקבות המיזוג של רשת וערוץ 10, "שיחת היום", תוכניתה של לוסי אהריש תרד מהמסך לטובת מהדורה מוקדמת עם יעקב אילון. נדהמתי לשמוע ש"רשת" החליטה להוריד את
השבוע התקשר אליי חבר ממש טוב שלי, בן אדם שאני ממש מעריכה ואוהבת. איכשהו השיחה שלנו התגלגלה לדיון בשאלה מה המשמעות של המילה נורמלי. צחקנו
יש הטוענים שהגיע הזמן לעשות לציפי ליבני את מה שהיא עשתה לשאול מופז, אך לא בבית ספרנו! היה עושה נכון היו"ר אבי גבאי אם